אהוד בנאי בחר 20 ממיטב שיריו ומוציא אותם על דיסק כפול. זה לא אלבום אוסף רגיל. מדובר בעיבודים חדשים לגמרי לשירים האהובים. מילת הקסם היא אקוסטיקה. בנאי, שחיפש אוזן אחרת בשביל הפרויקט הזה, בחר בעמי רייס מ"אלג'יר" ו"כנסיית השכל". רייס קיבל פה אשראי בלתי חוזר לעבד ולהפיק מוזיקלית ועמד בו בכבוד. זה באמת אופק אחר לשירים של בנאי. זהו הפסנתר של רייס, הצ'לו של מאיה בלזיצמן, הוויולה של גליה חי, הכינורות של חן שנהר וניצן קאנטי והגיטרה האקוסטית של אהוד בנאי. גם השירה הוקלטה כמובן מחדש.

עכשיו, דמיינו איך נשמעים בהרכב הזה "בלוז כנעני", "דוד ושאול", "עיר מקלט", "מהרי נא", "עבודה שחורה", "עגל הזהב" וכל השאר.

בעצם, למה לדמיין?

זוהי אסופה של שירי תקווה, אמונה וגעגועים, יחד עם ניגונים מוכרים שהולחנו בשואה. מתברר שיהודים שרו בשואה. מתוך אימֵי צלמוות, בתוך צריפים קפואים ואפלים, בקעה לה חרישית שירת האדם, שאיבד הכול, אבל לא את הניגון. במצעדי המוות, בעבודות הכפייה, ברכבות, במחנות  ההשמדה – באה לידי ביטוי תקווה, תפילה ואמונה, שפתיים חרבות של יהודים קדושים.

את השירים ניהל מוזיקלית ועיבד נאור כרמי, שמנגן קונטרה בס ופסנתר בהרכב הכליזמרים המשובח "הלב והמעיין", יחד עם חבריו: חיליק פרנק – קלרינט ושירה, אורן צור – כינור ומנדולינה, נדב בכר – גיטרות ואסף  זמיר – תופים. שרים: אהוד בנאי, אביתר בנאי, שי גבסו, ירמי קפלן, ישי ריבו, אודי דוידי, אילן דמרי, בועז דוידוב וילד הפלא נתנאל ביננשטוק. וגם הרב ד"ר תמיר גרנות, אחד הבאמת-אנשים בנמצא, שגם יזם, ערך את התחקיר וניהל את הפרויקט (עם דורית טפרברג), איש יונתן, שכותב בחוברת המצורפת:

"השכל איננו מבין, הלב מתקשה להאמין, אבל הדבר אכן התרחש: יהודים שרו בשואה, בגטו, ברכבת, במחנות הריכוז ואפילו בתא הגזים. יהודים שרו בשבת ובמועד וברגעים אחרים של התרוממות רוח, של כאב עמוק וצורב ושל עצבות תהומית, ולא רק שרו, אפילו הלחינו ניגונים בתוך הגיהינום…

"כיצד יכול אדם לשיר בתוך התופת? מה תפקידה של הנגינה בגטו, במחנה הריכוז, או בצעדת המוות? לעתים העניקה השירה ליהודים מעין מחסה ומקלט מפני היום-יום הנורא; לעתים היא ביטאה געגוע וכיסופים לזמנים אחרים, לעתים היא השמיעה את קול התקווה והאמונה, ותמיד היו השירה והנגינה ביטוי של התגברות כוחות החיים על המוות, ניצחון הנשמה על המציאות…

"באלבום 'אחכה לו' קובצו שירי תקווה, אמונה וגעגועים, יחד עם ניגונים לפיוטים מוכרים שהולחנו בשואה. מכנה משותף לכולם: ידוע לנו ששרו אותם בשואה ושהם הולחנו באותן שנים, או סמוך אליהן…

"אנו רגילים לזכור את השואה מתוך החורבן והמוות, אולם ציווי אנושי ומוסרי גדול עולה מתוך השואה: להתנגד להרס – בבניין, להתנגד לייאוש – בתקווה, להתנגד למוות – בכוחות של חיים, ומול השקט והאפר – לשיר ולשיר את הניגון שעולה מן האפר".

אני ובני דורי, השני לשואה, לא ירשנו מהורינו את המספר על היד, או הנכות הגופנית. לעומת זה, רובנו מחזיקים איזו שריטה עמוק בפנים, מנסים  בכל הכוח לא להעביר אותה לדור השלישי ומי יודע מה הלאה. אצלי, הניגונים האלה, ויותר מהם – הסיפורים שמתלווים לכל ניגון, מילאו את השריטה הזאת באיזה נועם רך ומנחם. קשה לי לדמיין את אימי ז"ל שרה באושוויץ, אבל הגילוי כי יהודים דבקו בניגוניהם ואף הלחינו חדשים, תוך כדי פתיחת שערי הגיהינום על ראשם, די בו כדי לרכך מעט את הזוועה.

נוגע ומצמרר.

ודאי שבכיתי, אלא מה.

את הדיסק ניתן לרכוש אצל תמיר גרנות במושב יונתן ובחנויות "דברי שיר" וה"תו השמיני" ברחבי הארץ.