הגרובטרון, 10 צעירים אנרגטיים, התמקצעו בגרסאות כיסוי. הם בוחרים מגוון מעניין של שירים מהשדרה הרחבה, משנות ה-50' ואילך, אבל בעיקר גרים בשלהי שנות ה-60'. מדובר בחבר'ה שמחים מהעמק, שבדיסק הקודם לקחו שירים ישראליים ופזרו עליהם תבן לכל רוחב הדונם. עכשיו, ב"הדרך מתמשכת", התבן מגיע לעיר והגרובטרון מתמקדים בחוויה העירונית.

הם מביאים גרוב מיוחד לסמטאות הכרך, כפי שהן מצטיירות בשירים של נעמי שמר, שמוליק קראוס, רוטבליט, אלתרמן, חפר ואריק איינשטיין. כבר הפלגתי כאן בשבח העיבודים של החבורה הזאת. כל שיר שנכנס לכלים שלהם יוצא משם עם משמעות חדשה, מרתקת בדרך כלל. ככה עושים קאברים.

את "תן לי כוח" הם לקחו לרית'ם-נ-בלוז, "חוזה לך ברח" קיבל אצלם טאצ' פלמנקו-מאריאצ'י, "הטנדר נוסע" (עם עדנה גורן) התחפש למערבון ו"מכבי הישן" האוורירי של איינשטיין מרחף אצלם עוד יותר בסווינג רך, עם טוויסט בסוף.

הסולן שלהם בסדר גמור, העיבודים נהדרים וסקציית כלי הנשיפה – טרומבון, סקסופונים, חצוצרה, חלילים – עושים מסאז' לנשמה. אבל בואו נפסיק להתמרח ונתמקד בשערורייה: לא יכול להיות שקבוצה מוכשרת כל כך של נגנים תמשיך לעשות קאברים. שני אלבומים, עם מחוות ענקיות לזמר הישראלי, מספיק. הגיע הזמן לחומרים מקוריים.