זוהי אסופה של שירי תקווה, אמונה וגעגועים, יחד עם ניגונים מוכרים שהולחנו בשואה. מתברר שיהודים שרו בשואה. מתוך אימֵי צלמוות, בתוך צריפים קפואים ואפלים, בקעה לה חרישית שירת האדם, שאיבד הכול, אבל לא את הניגון. במצעדי המוות, בעבודות הכפייה, ברכבות, במחנות  ההשמדה – באה לידי ביטוי תקווה, תפילה ואמונה, שפתיים חרבות של יהודים קדושים.

את השירים ניהל מוזיקלית ועיבד נאור כרמי, שמנגן קונטרה בס ופסנתר בהרכב הכליזמרים המשובח "הלב והמעיין", יחד עם חבריו: חיליק פרנק – קלרינט ושירה, אורן צור – כינור ומנדולינה, נדב בכר – גיטרות ואסף  זמיר – תופים. שרים: אהוד בנאי, אביתר בנאי, שי גבסו, ירמי קפלן, ישי ריבו, אודי דוידי, אילן דמרי, בועז דוידוב וילד הפלא נתנאל ביננשטוק. וגם הרב ד"ר תמיר גרנות, אחד הבאמת-אנשים בנמצא, שגם יזם, ערך את התחקיר וניהל את הפרויקט (עם דורית טפרברג), איש יונתן, שכותב בחוברת המצורפת:

"השכל איננו מבין, הלב מתקשה להאמין, אבל הדבר אכן התרחש: יהודים שרו בשואה, בגטו, ברכבת, במחנות הריכוז ואפילו בתא הגזים. יהודים שרו בשבת ובמועד וברגעים אחרים של התרוממות רוח, של כאב עמוק וצורב ושל עצבות תהומית, ולא רק שרו, אפילו הלחינו ניגונים בתוך הגיהינום…

"כיצד יכול אדם לשיר בתוך התופת? מה תפקידה של הנגינה בגטו, במחנה הריכוז, או בצעדת המוות? לעתים העניקה השירה ליהודים מעין מחסה ומקלט מפני היום-יום הנורא; לעתים היא ביטאה געגוע וכיסופים לזמנים אחרים, לעתים היא השמיעה את קול התקווה והאמונה, ותמיד היו השירה והנגינה ביטוי של התגברות כוחות החיים על המוות, ניצחון הנשמה על המציאות…

"באלבום 'אחכה לו' קובצו שירי תקווה, אמונה וגעגועים, יחד עם ניגונים לפיוטים מוכרים שהולחנו בשואה. מכנה משותף לכולם: ידוע לנו ששרו אותם בשואה ושהם הולחנו באותן שנים, או סמוך אליהן…

"אנו רגילים לזכור את השואה מתוך החורבן והמוות, אולם ציווי אנושי ומוסרי גדול עולה מתוך השואה: להתנגד להרס – בבניין, להתנגד לייאוש – בתקווה, להתנגד למוות – בכוחות של חיים, ומול השקט והאפר – לשיר ולשיר את הניגון שעולה מן האפר".

אני ובני דורי, השני לשואה, לא ירשנו מהורינו את המספר על היד, או הנכות הגופנית. לעומת זה, רובנו מחזיקים איזו שריטה עמוק בפנים, מנסים  בכל הכוח לא להעביר אותה לדור השלישי ומי יודע מה הלאה. אצלי, הניגונים האלה, ויותר מהם – הסיפורים שמתלווים לכל ניגון, מילאו את השריטה הזאת באיזה נועם רך ומנחם. קשה לי לדמיין את אימי ז"ל שרה באושוויץ, אבל הגילוי כי יהודים דבקו בניגוניהם ואף הלחינו חדשים, תוך כדי פתיחת שערי הגיהינום על ראשם, די בו כדי לרכך מעט את הזוועה.

נוגע ומצמרר.

ודאי שבכיתי, אלא מה.

את הדיסק ניתן לרכוש אצל תמיר גרנות במושב יונתן ובחנויות "דברי שיר" וה"תו השמיני" ברחבי הארץ.

ישי ריבו הוא קול חדש שהספיק לשיר אצל עידן רייכל וגם בשירים שעלו מן האפר – "אחכה לו", המוזכר כאן למעלה. עכשיו אלבום הבכורה שלו. הוא זמר-יוצר, כותב ומלחין ושותף בעיבודים. שייך לזרם החדש במגזר הדתי, ששר שירים בעלי תוכן אמוני-רוחני. ריבו שואב מהרזאלים, מהבנאים ובעיקר משולי רנד. רנד ייסד בזמנו את הנישה הקרויה על שמו, במסגרתה חוברת כתיבה אישית-חווייתית, מתובלת פסוקים ושברי מובאות, ללחנים "חופשיים" מכבלי המגזרי-חסידי-מסורתי וגו'. ריבו פחות מבריק מרנד, אבל משלב יותר ממנו: "חושך שבטו, מבלי לחשוך את אהבתו/ מושיט את שרביטו לכל הפושט ידו/ עין לא מעלים, מעל צאן מראיתו/ גם כשאנו שברי כלים, עודנו כלי חמדתו…", (שיר הנושא).

או: "…ואז יפוח היום והשקר יתאדה/ אז יצאו במחול כל איילות השדה/ וידלגו על הרים ולא מחמת אימת השועלים/ ומחגווי הסלע יזרמו מים חיים/ בין סתרי המדרגה להשקות שושנת העמקים/ ולהקים משכן שיסיר את סבלותינו מכאן…", ("קול דודי"). זה כבר הרבה יותר משילוב פסוקים. ריבו ממש רותם את שיר השירים לעגלת הרעיון שלו ונוסע על זה.

הלחנים של ריבו מפתיעים מאוד. הוא עושה אפילו ג'אז, אפילו סווינג והקצב מתכופף. היה פעם מישהו, ישראל בראון אחד, שזרח ל-15 שניות וזכה באיזה "כוכב נולד". ריבו מלחין וגם מגיש באופן שמאוד מזכיר את בראון דנן, אבל הוא טוב מ"אז תרימו עוד כוס יין" עשרת מונים.

11 רצועות ממש טובות יש כאן, בתוכן גם "יגדל אלוהים חי" ו"אם ננעלו", בגרסת ריבו. למעט "אהלן וסהלן" שמקלקל את השורה, מדובר פה בפריצה גדולה, גם אם הדרך כבר כבושה. הוא כמעט נוגע בזה, הוא כבר ממש שם ואני צריך כבר ממש למהר. ומי שהבין את המשפט האחרון  – שירים  טלפון.