יובל מן, חדש באוזניים, עצוב. אפילו קצת כועס. עצוב לו, כואב לו ואין לו אפילו עם מי לדבר על זה. ואם זה לא הוא, אז זאת ההיא שאתו, או שהייתה אתו, עד ששברה לו את הלב, זאת אומרת. הוא בודד. כמה רעה היא הבדידות. כמה רחוקה התקווה לחיוך. כמה ארוך המרדף אחרי האושר. כמה מעכבות אותו האכזבות.

אני יכול להמשיך בזה עד סוף העמוד. יובל  מן המשיך בזה עשרה שירים. חלק מהם מציגים קונטרסט בין המילים ללחן. זה מעניין, לזמן מוגבל.