יונתן כנען הולך לסנטה פה, עם בת זוג בהיריון ובלי גרוש על התחת. כך נפתח האלבום השני של היוצר המוכשר הזה וכבר נפרשת התמונה הכללית: שיטוטים בחו"ל, נמלי תעופה, דיוטי פרי, אמריקה, קוסמוי. כל החבילה עם כל האווירה, רק בלי הצ'ימידן. זה לא טיול-אחרי-שחרור. עושה רושם שזה יותר שיטוט לשם שחרור.

שירי אהבה קטנים, טבולים בחו"ל הזה, על כל היעדר הזוהר שלו. עבודות מזדמנות, דירה בניו יורק עם כמה שותפים ועוד אלף שעוברים בה כמו בתחנת רכבת. הזיות על ניצחון בזירת האגרוף (של החיים?) ועל סמים בג'יי-אף-קיי. בתוך כל זה, כנען מתעורר לפניה ומביט בה ישנה עד שתתעורר. מצב מטריד והוא אכן מוטרד.

על המדף המוזיקלי של כנען, ממנו הוא צובט לעצמו השראה יושבים ודאי אריק ברמן, אריאל הורוביץ ואפילו קצת מאיר אריאל זי"ע. אפשר להרכיב מכל אלה נבחרת חלומות. אני הרכבתי. לכנען יש חיתוך שירה כמו של ברמן וטכניקת כתיבה וחריזה משוכללת כמו לכל האחרים הנ"ל. הוא כותב נהדר, מלחין מעניין ומדביק את הכול ישר לתוך האוזן. ההפקה המוזיקלית היא של לואי להב וגם זה אומר לא מעט.

זהו המסע הנוכחי של כנען. היה תענוג לעבור אותו איתו.