האלבום הקודם של "סינרגיה" – "מרגיש אחר", מכר מעל 20,000 עותקים. שנתיים אחר כך, מוציאים "סינרגיה", את "השתקפות", דיסק שלישי, 12 קטעים ומעולם לא שמעתי דיסק מבדר כזה. גילוי נאות: מאז שיבשו חברי "סינרגיה" את השיר "חום יולי-אוגוסט" (של ארצי, בגרסת ראפ בלתי נסבלת, ובמקום "תרשום בספר דף מדובר במלחמות" הם שרים שם: "תרשום בספר דף דובֵר במלחמות") ובכן, מאז אני לא אוהב אותם. גם קודם לא ניתרתי לתקרה כששמעתי אותם, אבל מאז – ממש לא.

שירה וקלידים: רון הופמן, שירה וגיטרות: רועי גפן, גיטרה מובילה (לאן?): בנואה, תופים: תומר מייזנר, גיטרה בס: עירון שבתאי – זאת להקת "סינרגיה", שעלתה מהשוליים אל המיינסטרים של הרוק הישראלי והם אוהבים לתת בראש כאילו אין שכנים בעולם. כל כך חשוב להם להכניס את הראש ישר לתוך הקיר ולהגיד לכולם ש"הלכנו עם האמת שלנו עד הסוף", עד שהם לא שמו לב. לא נעים לי להגיד את זה בקול, אז תתקרבו קצת: הדיסק "השתקפות" הוא שיר אחד. טה-דאם.

ההתחלות של 12 הקטעים שונות, יפות ומגוונות, אבל התחלות הן רק התחלות (ולפעמים גם "סוף של תקופה אחרת" – יזהר אשדות). השירים של "השתקפות" צועדים אחד אחרי השני ואחרי הפתיחות, מתברר – עד כמה שזה לא ייאמן – שמדובר באותו לחן. המילים אכן משתנות, אבל "סינרגיה" מעולם לא שכנעו שטקסטים מאוד חשובים להם. הם פה לתת ברוק, או בראש, ואל תבלבלו עם טקסטים את קיר הדיסטורשן שלהם והמהדרין אומרים – כותל הדיסטורשן שלהם, כי אצלם הצרצור הזה באמת מקבל מעמד של קדושה.

הטקסטים הם ממשפחת עדות "בית הבובות", שום דבר חשוב שכדאי לזכור. אתה מעביר לשיר הבא – אופס! משהו לא בסדר במכשיר. מעביר שוב – וזה עוד פעם אותו השיר וכך הלאה. בלילות קשים, אני מדמיין את "סינרגיה" יושבים בחדר החזרות שלהם ומולם לוח גדול, עליו רשומה בגיר – הנוסחה. כל מה שנשאר להם הוא לשחק עם הנוסחה היחידה הזאת על הטקסטים, שגם הם לא כל כך משתנים, למען האמת. יושבים החברים ומודים שוב למזלם הטוב: הם מלחינים כל הזמן אותה מוזיקה, אבל גילאי וגילאות 16-10 לא מסוגלים לשמוע את זה והם הרי הפלח המשמעותי בשוק הדיסקים. לא פלא ש"מרגיש אחר" מכר כל כך הרבה. לא אתפלא, אם "השתקפות" אפילו ימכור יותר.

סינרגיה מתקיימת כאשר תוצאת הפעולה של מספר פועלים גבוהה מסכום התוצאות של פעולותיהם בנפרד. יעני – הביחדנס נותן ערך מוסף, שקשה להשיג בבודדת. גם אחרי הדיסק השלישי, שמה של הלהקה הזאת עדיין נשאר ברמה של הצהרה בלבד.