אני יכול לערום פה ערמות ממש יפות, מלאות בהסברים על הסוגים השונים של העריכה הלשונית המקובלת במקומותינו. מה ההבדל בין שיוף לליטוש? בין עריכה לשכתוב? בין הגהה לפיסוק? וכל זה בלפחות שמונה סוגים של התפתלויות לולייניות, עת אני פוסע ומתנדנד על החבל הדק של העברית התקנית ולמטה – תהום השיבושים והטעויות. רק לא ליפול.

מצד שני, למה לנפח? בסופו של דבר מדובר בתקשורת בין אנשים. אחד כותב משהו כדי שהשני יקרא ויבין את כוונתו. יבין, אבל בדיוק. לא  בערך, לא כמעט ולא ליד. העברית היא שפה עשירה מספיק כדי שתוכל לדייק בדיוק את כוונתך. הציפייה שלך כי תובן, בדיוק באופן בו התכוונת להיות מובן, במקומה עומדת. פשוט, לא? רק לגשם לסוגיו יש בעברית לפחות עשר מילים שונות. ולרגשות. ולכל עניין כמעט. וזה עושה שוני. ולא לכל אחד מותר להתחיל משפט בו' החיבור.

נאמר שעברת לגור בעיר אחרת ואתה מחפש דירה. לא תרצה לקנות, אלא לשכור. הנה נפוצה כבר שנים טעות גדולה שעיקרה בבלבול שבין לשכור ולהשכיר, לשאול ולהשאיל. אם תפרסם מודעה שאתה מעוניין להשכיר דירה, יבינו אותך הפוך ממה שהתכוונת. אתה רוצה לשכור דירה. אתה שוכר מהמשכיר. לך אין דירה, הוא יש לו. אם לא תדבר בשפה מתוקנת, איך יבינו אותך נכונה?

מילא, לדבר. בדיבור אפשר לתקן. אבל מה קורה אם נפלו טעויות באיזה דבר שכתבת ושלחת? נגיד, קורות חיים לאיזה ג'וב-חלומות שאתה מקווה לכבוש. התגנבה איזו עילגות אל בין שורותיך וכבר אתה מוסט הצדה משאר המועמדים, הגם שייתכן כי אתה הוא המוכשר מכולם לקבל את העבודה. לא חבל?

או נגיד שטרחת טרחה גדולה על עבודה סמינריונית שעליך להגיש בלחץ של זמן. עשית ימים כלילות (אופס, אל תקנה את זה. אם עשית ימים כלילות, כנראה שישנת יומם ולילה. הנכון הוא) עשית לילות כימים והצלחת איכשהו לעמוד במועד ההגשה. רק מה? בשל החיפזון, הטקסט המלומד שלך נפגע מטעויות ושיבושים, גופן לא אחיד, כותרות שלא במקומן ורשימה ביבליוגרפית שנראית כאילו יצאה הרגע מהבלנדר. הציון שלך ייפגע מכל אלה. חבל.

כאן מתגייסת לעזרתך העריכה הלשונית, שהיא מין מעדר רב-פעולות. המעדר הזה עובר בערוגה שלך ומנכש החוצה טעויות תחביר, שיבושי לשון, ניבים מעוותים וסתם טעויות הקלדה. המעדר מקצר משפט ארוך שמשאיר את הקורא בלי אוויר, שומר על הרעיון ומפרק אותו למשפטים קצרים וברורים. המעדר תולש פסיק ממקומו השגוי ושותל אותו במקומו הראוי. הוא עובר מילה אחרי מילה, בודק את מקומה במשפט ואת מקום המשפט בפסקה. פסקאות זזות, מחליפות מקום, מסתדרות בסדר הנכון על פי מה שהיה הרעיון שלך מלכתחילה.

בסיומו של התהליך, חלקת השדה שלך נקייה מכל אלה, מבריקה בשפתה התקנית ומוכנה לכל עין שתקרא ותבין. זאת עריכה לשונית.

הנה הסיפור על (רבי) עקיבא, כשהיה עדיין רק רועה צאן ובא לפניו עניין צוואה וירושה: איכר אחד היה אב לחמישה בנים, שלושה מבניו נשארו לחיות אתו ושניים מבניו הרחיקו ועברו למקום אחר. נטה האיש למות, כתב צוואה וזה לשונה: "יִרשו את רכושי הבנים שגרים בביתי הבנים שעזבו את ביתי זָרים לא יִרשו אותי".רצו שלושת הבנים שגרו עם האב לנשל את השניים האחרים, שהרי האב ציווה במפורש: ירשו את רכושי הבנים שגרים בביתי. הבנים שעזבו את ביתי – זרים, לא ירשו אותי. אמר עקיבא: האב הוריש רכושו לכל חמשת בניו, שהרי כך כתב בצוואתו: ירשו את רכושי הבנים שגרים בביתי, הבנים שעזבו את ביתי. זרים לא ירשו אותי. (מתוך "הפרדס של עקיבא", יוכי ברנדס, כנרת, זמורה-ביתן, 2012).זוהי ההשפעה המכרעת שיש לפסיק, לנקודה ולמקומם במשפט.

חפרתי? זה סתם סלנג טיפשי. העמסתי עליך יתר על המידה? כאן למעלה ב"צור קשר" אתה יכול לפרוק.

ואתה גם יכול להשתמש בשירותי העריכה הלשונית שלי. אני מציע מוצר מדויק, אחראי, תמיד בזמן ובעיקר – לא יקר.
למעלה משמאל – צור קשר. כדאי לך.