זהו הדיסק הנוסף שיצא יחד עם "ראפ מטורף" (ראו פה למטה), בסוף מאי השנה. לא התחברתי ל"ראפ מטורף". "לרובים ותלתלים" – חיבור חזק. הכנתי סכינים. איזה כיף ליפול על האף.

יש כאן שמונה שירים, את חלקם (אשכרה!) טונה ממש שר. "קשה בכדור הארץ", השיר הפותח, מנגן לך על הלב ואתה אומר: וואלה, הבנאדם המציא סגנון. רק מההפוך שלו. לפעמים, הוא ממש שר את הראפ שלו. יש לו קול נמוך, יודע לשחק עם נמוכים מפתים, שר מהמותן, כאילו קטן עליו. הכי נונשלנט. שיר כיפי ברמות של התמכרות.

לפחות שלושה שירים אחרים מעובדים לליווי של מוזיקה מזרחית, אחד, "קשר בתקצורת" – (איזו הברקה), ממש מזרחי, בהשתתפות שירה של חיים משה הנהדר.

עוד נורה שנדלקה לי לאמצע המצח: בשיר "היה מִדְבַּר", טונה, ראפר בשיאו, מגיע לדרגה שהוא יכול לדבר על בכי: "…בכיתי כי אנחנו לא נחים/ מלשכוח איך להיות אחים/ כי כל מי שמריץ את העולם הזה/ הם סה"כ כמה גברים שלא בוכים/ בכיתי כי קיבלנו אהבה וחום/ מכל מגזר וצד אחי, מכל מקום/ משמאל ומימין, כולם עם הידיים/אז אולי יש עוד תקווה, פאק פוליטיקאים/ בכיתי כי הצמידו לי את הטייטלים/ אויב המדינה/איש השנה על אותם תכנים/ כי חשבתי לעצמי איזה חת'כת מסע/ וכי ידעתי מה ייקחו לנו מס הכנסה/ בכיתי כי זכיתי באנשים שיש לי

שהפכו את הכאב שלי למנגינה…". והמשפט המכונן: "סוף סוף אני מספיק גבר כדי לבכות כמו כוסית". זהו מהפך רבתי בוויב הראפרי הרגיל.

אני אוהב מאוד את ההגשה הלא-מתאמצת של טונה, את השפה הישירה, הצפת הבעיה, ניסוח ההשלכות שלה. ניכר שחלק הטקסטים שכאן נכתבו אחרי השבעה באוקטובר, או ממש סמוך לפניו. הנה: "תן לי לדבר קצת/ מחפשים, לא מוצאים אמצע/ 12 שבטים זה לנצח/ אמרו לנו פסע/ יש פה רק שסע/ כל אחד מספר לך תזה/ לא מתערבבים כמו סלט קפרזה/ מי רוכב על הפצע/ תאבי כוח, תאבי בצע…". נדמה לי שקשה למצוא תיאור יותר מדויק למצב והדרך שבה הוא מראפרר את זה ממש דוקרת.

צריך להזכיר את השותפים הוותיקים של טונה לעיבודים ולהפקה המוזיקלית – ניר דנן ויקיר בן טוב, שגם מנגנים פה ושם, עושים קולות וקפה.

ברשימה הקודמת, "ראפ ממטורף", שלחתי אתכם לברר משהו בגוגל. אני מבין שהסקרנות אוכלת אתכם, אז הנה: השבוע זו ברך ימין שהורגת אותי. חוץ מזה – כל השאר.