הנה אורי קרנות. לא מישהו שתרצו להכיר. הנה הוא מוציא את אלבום הסולו הראשון שלו. לא משהו שתרצו לשמוע. הוא לא איזה מתחילן. בנאדם במיטב שנותיו. בתחילת שנות האלפיים, הייתה "סצנה ירושלמית" ושמתי את זה במירכאות כדי להגזים את הגיחוך. הוא היה חלק מהסצנה הזאת. היה בלהקות "פוריטנים צעירים" ו"יאפים עם ג'יפים". אני, בתחילת שנות האלפיים, עוד רכבתי על טרקטורים ענקיים בשדמות הגולן, החזקתי מעצמי הרבה יותר מחודד מאשר היום, תחזקתי טור ביקורת מוזיקה ישראלית בכמה עיתונים, כתבתי על כל מה שזז ועדיין לא שמעתי על ההרכבים האלה. טוב, אני לא הייתי באותה סצנה.

מתוך הקומוניקט, בחסות היח"צנית: "השירים התבשלו בדנמרק ובביקורי מולדת חפוזים. הם מבטאים תחושות של זעם, בלבול והתרסה בעולם שבו שמאל סוציאליסטי היא מילה גסה. הכתיבה לעתים מפלרטטת, לעתים מחליפה מהלומות עם קאנון השירים הישראלי. האלבום לא מתחנף, לא מתייפייף ולא עושה נעים באוזן, אבל כן רוצה שיאהבו אותו".

הייתי יכול להשאיר את זה. נשבע לכם, הייתי יכול לתת לזה לעבור לידי ולהמשיך הלאה, כאילו כלום. אחרי הכול, אין לי התחייבויות ואך אחד לא מכריח אותי לכתוב על זה. אבל לאורך עשרה שירים מייגעים, הקאקר הזה מתחשבן עם כל מה שאני חורק שיניים כדי להיאחז בו, אז אמרתי: גם מתקטנן וגם מתגרזן? סבבה, גם אני.

יש המון צבא, מלחמות, כלי נשק ושכול בטקסטים של קרנות. יש גם בעיה גדולה: בדרך כלל, כדי לפצות על חוסר היכולת שלי להדגים לכם מוזיקה, אני מצטט משירי האלבום, כדי לצייר את האווירה. ב"חתיכת אדמה" יש המון חומר קיצוני לציטוט, אבל המקלדת שלי לא סובלת את זה. את מעט המשפטים הפושרים – אין טעם.

ככה שבתיאור כללי, ניתן לומר שהקליינט הזה (לא חי בארץ) לא יצא מפה מרוצה. להפך. אין לו מילה אחת טובה להגיד על החוויה הישראלית. כמו שכתוב למעלה, הוא "מתכתב" עם טרמינל (מאיר אריאל) במה שחוויתי כחילול הקודש, עם "שריפה, אחים, שריפה" (ח.נ. ביאליק), "התקווה" (נ. ה. אימבר) ועוד כמה. בדרך כלל, כאמור, מתריס, כועס וגס. מה שלא עשינו, לא באנו לו טוב.

דווקא המוזיקה שלו טובה בעיניי. הוא ניגן גיטרות, קלידים וכלי נשיפה ועיבד הכול. כלומר, האיש מוזיקאי ולא דווקא מהגרועים. עיבוד אצלו זה עיבוד, סולו זה סולו והוא אוהב סופים ארוכים. אחרי שנגמרת השירה, ברוב המקרים, למרבה הצער, יש קטע כלי, כנראה כדי להעניק עוד כמה דגשים מוזיקליים לטקסט הדוחה.

הגשה אין לו. האיש לא זמר וגם לא מתקרב לזה. הרבה מדי פעמים, הוא ניחר ממש כשהוא צריך לרדת לצליל נמוך ואני אומר – בנאדם, אתה מוזיקאי, קח את זה חצי טון למעלה, למה אתה מחרחר כמו מי שאין, ואין לך, נמוכים בכלל? לא מובנת לי ההתעקשות שלו לבצע בעצמו, אבל אולי אף אחד אחר לא הסכים. כבוגר 45 דקות לא קלות של "חתיכת אדמה", אני יכול להבין למה. שומע, חביבי? תישאר בדנמרק.

כבר בפתיחה, כתבתי ש"חתיכת אדמה" זה לא משהו שתרצו לשמוע. למה הגעתם עד לכאן?