בזיכרון שלי, החצי השני של שנות ה-90' הביא איזו שממה לרדיו הישראלי. היו שירים, היו להקות, אבל הכול נשמע לעוס, רוק מפלסטיק. משום מקום, כמו שזה הרי תמיד קורה, הגיעה לאוזן חבורה רעננה, שהצליחה לרכך את השעות האין-סופיות על הטרקטור. קראו להם "יציאת חירום".
מייסד הלהקה, כותב החומר והסולן היה, ועדיין, אלכס טופל, בחור עם קול מחוספס שיושב בול על בלדות הרוק שלהם. הם המריאו עם "אלפי ילדים מוכים" והפציצו עם "נהדרת" ו"קחי לך זמן". אם דעתי משנה למישהו, "קחי לך זמן" הוא אחד מחמשת שירי הרוק הטובים אי פעם בישראל. עדי חייט, קלידים, גם הוא מדור המייסדים ונשאר ויוסי הרוש, איפה הוא?
כמו שזה נסק, ככה זה נפסק. משום מה (למה באמת?) החומר המשובח לא תורגם להצלחה גדולה ודי מהר התפזרה הלהקה. הפעם הבאה ששמענו מהם הייתה רק כעבור 10 שנים, עם האלבום "צעקה אחת ארוכה", עם היציאה הנהדרת "משהו בך", אבל גם הוא לא הצליח במיוחד. סוף הסיפור? מה פתאום.
בינתיים, בכל השנים האלה, ממש בזמן שהפלייליסט הישראלי יוצא מדעתו על כלום, מטיילים ישראלים במזרח ובדרום אמריקה הפכו את השירים של "יציאת חירום" למשהו שלא הולכים לישון בלעדיו. זוכרים את הסיפור של "בית הבובות"? אז כזה ויותר.
הם חידשו את ההופעות שלהם, בהרכבים משתנים ולא האמינו, אבל הקהל ידע את כל המילים של כל השירים. ככה הגענו לימינו אלה: מארז כפול של דיסק חדש – "על כנפי הדמיון" ודיסק מהופעה באולפני "פלוטו". באלבום ההופעה מנגנים בונֵי, מייסדֵי, מניחֵי ומכוננֵי: ז'אן פול זימבריס בתופים, שמוליק בודגוב בגיטרות וגולן זוסקביץ בבס, אליהם מצטרף עדי חייט בקלידים, פסנתר ועוד גיטרות. סיירת.
ההופעה באולפני "פלוטו" הוקלטה לייב במשך ארבעה ימים. אם אתם מחברים את הסקורפיונז עם גאנז אנד רוזס ומוסיפים קצת מהחלקים הרכים של מטאליקה, אתם מקבלים את הסאונד של יציאת חירום בהופעה הזאת. פתיחה עם "קחי לך זמן" המופתי, בעיבוד חדש, עם הומאז' באמצע לעיבוד הישן. "את הכול", "אלפי ילדים מוכים" וחייט שנותן כינורות שמימיים ישר מהמוח של המקלדת. הם אלופי בלדות הרוק. עוד נציין מפה את "נהדרת" ואת הדואט המופלא "everything's changing", של טופל ואליה רוט סממה.
אני אוהב כל כך את אלכס טופל כי הוא אומר דברים. הוא כותב שירים שאומרים. זה לא אחד שבא לבעוט את הרוק לתוך הראש ועזוב אותך מהמילים. כולם כותבים על אהבה שבורה. אלכס טופל הוא מהבודדים שיודעים איך.
הנה: "…ועוד מעט את תשובי/ מחלומות אחרים/ לראות האם חיכיתי/ כמו שכתוב בשירים", ("את הכול"); "יורה אל השמים/ באקדח של שירים…/ אני צריך את הרעש/ אני חייב את השריטה…/את האישה שהופכת/ את הזמן לריקוד", ("יורה אל השמים").
על "על כנפי הדמיון" יכולתי לדבר אתכם שבוע ברצף, אבל נהיה מאוחר והדף נגמר. אומר רק שטופל ממשיך לתת מזה ועוד הרבה. הנה משהו, כחומר למחשבה: "אין אף אדם שחסר/ וכל איש קובע/ רק כך נוכל לקבל משהו שלם/ זה חוק אהבה שיורד/ וכך הוא קובע/ או שנלמד לאהוב/ או שנמשיך לשלם", ("בואו נהיה עַם"). לא נלך מפה בלי להזכיר את "משהו בך", שמופיע פה בעיבוד ממיס לכינור וויולה, שמנגנת אלכסנדרה דניסוב. מאסטר פיס.
אני לא יודע באיזו שורה אתם יושבים, באולם הגדול של הרוק, אבל תעשו לעצמכם טובה ושימו יד על שני אלבומים האלה. אין כאלה היום. "יציאת חירום" חוגגים עכשיו 20 שנה של יצירה משובחת. אני? חוגג אתם.