12 שנה אחרי שנעלם כמעט לגמרי, חוזר דני רובס עם אלבום סולו שביעי – "משהו חדש מתחיל". רובס, כמה טוב, ממשיך עם המלודיות הנפלאות שלו. "עננה" תחת הד ארצי

שתי בשורות עולות מיד בפתח הדיסק החדש של דני רובס ושתיהן טובות. הראשונה – רובס ממשיך את העניינים בדיוק, אבל ממש בדיוק, מהמקום בו הם נפסקו, לפני 12 שנה. השנייה – כנראה שלא נצטרך להמתין עוד תריסר שנים כאלה לאלבום הבא שלו.

דני רובס, למאזינינו הצעירים, התחיל את הקריירה כנגן גיטרה, בצוות של שלמה ארצי. המגירות שלו היו מלאות בשירים שחיכו לצאת החוצה. זה קרה ב-83'. אלבום הבכורה שלו – "מסגרות" (עם "אני בא הביתה מהלילה", "אל תכעסי עליי", כמה את יפה") הצליח מאוד ובעקבותיו באו "פנים ושמות" ו"בדרך אל האושר" – כולם נמכרו היטב ודני רובס הפך לכוכב. כמעריץ נלהב של החיפושיות, (יותר לנון אומנם) דבק רובס במלודיות יפות, להן כתב טקסטים מצוינים, בעלי שורות ארוכות כל כך, עד שהיית נשאר בלי אוויר. החל מ"ברושים וחמניות" (1993), חלה נסיגה לא מוסברת בפופולאריות של רובס, עד שנעלם כליל. עכשיו הוא חוזר. בגדול

"משהו חדש מתחיל" עוסק בעיקר בפרידות, בריחות והתחלות חדשות. רובס מאוד נלהב מההתחלה החדשה שלו. שומעים את זה בהגשה שלו. זהו רובס הישן, אולי בוגר מעט, עדיין עם יכולות קוליות מופלאות ולא מעט שורות ארוכות. רובס מדייק את החוויות שלו לתמונות של רגע, דקה חשובה והתחושה שהייתה שם: "אחרי שהסתובבתי כל הלילה במכונית/ שואל ומתלבט עם התשובות שלא ענית/ אנחנו שני עלים ברוח חורף נסחפים/ וכמו בשיר על מיכאל מושכים את הסופים/ אני עומד מתחת לחלון ומהסס/ מושך את השנייה הזאת, צריך להיכנס/ בדיעבד מפתיע איך סחבנו עד לכאן/ וכל אחד ימשיך לו לדרכו נושא מטען// אז בקול דממה בלי מהומה, כאילו לא היה דבר/ עוד דקה אחת, אנחנו זמן עבר", (אנחנו זמן עבר"). אני מאוד אוהב את הנטייה של רובס לתאר סיטואציות קצרות באריכות, לפרטי הפרטים.

ההלחנות של רובס נשארו מלודיות מאוד, אבל במפתיע לא מתמסרות בשמיעה ראשונה. רק בהאזנה חוזרת, מתגלה היופי של השיר, למעט "בריחה", שבאמת מזכיר את היכולות היצירתיות של רובס מ"פנים ושמות". "בריחה" נכנס ללב מיד. רובס הביא את הדיסק הזה ל"עננה", בגרסה דיכאונית יותר. בחברה חשבו, וצדקו, שאלבום הקאמבק שלו צריך להיות יותר ידידותי ושידכו לו את אורי זך. זך מיקד את רובס, הפיק מוזיקלית וקצר שבחים, קודם כול מרובס, מעבד ומוזיקאי משובח בעצמו. התזמור המלא, כולל כלי מיתר ונשיפה, מתאים מאוד לדרמה שעולה מהשירים של רובס.

משהו חדש מתחיל בשביל רובס והוא טוב מאוד. איזה כיף לקבל חזרה את היוצר המוכשר הזה, שחסר פה כל כך, יותר מעשור.

אהבתי מאוד.