ביקורות מוסיקה

יובל בן דרור כותב מגיל צעיר מאוד והיום, בן 23, הם התבגרו. זהו אלבום אי-פי קמצני, (רק 6 שירים) וחבל

בן עיון הוא זמר-יוצר בן 27, במקור מעין תמר, בערבה. מגיל 10, מחובר לגיטרה. זהו אלבומו הראשון והוא כתב והלחין

זהו אלבומם השלישי (בעברית) של צמד המוזיקאים וייאמר מיד: החלש שבהם. מהדיסק הזה עולות שלוש בעיות מרכזיות ביצירה של השניים:

המאסטר אוף אול מאסטרז מוציא אלבום סולו מספר 20 ורף הציפיות בודק איך זה שם למעלה באטמוספירה. 10 שירים, כל

ברצועה ה-11, "אם הייתי", יש שורה כזאת: "אם הייתי אומר שאלפים ידעו את המילים שלי…", ברצף של אם-הייתי-אומר כאלה, שמתכוונים

  דרור לביא, מוזיקאי בחסד, אלמוני לגמרי, עשה דיסק ושלח לי אותו בעצמו, תוך שהוא מדלג, במחיר בול ומעטפה, על

אביאור מלסה עלה מאתיופיה עם משפחתו. הוא היה בן שמונה. היום הוא חייל. קו הזמן שבין שתי הנקודות האלה רחוק

זמרת-יוצרת חדשה, נרקיס. (רק על פי העטיפה, היא נראית) דתייה, שכותבת ושרה את מחשבותיה, נוגעת-לא-נוגעת-כן-נוגעת במקורות. בהחלט מייצגת העצמתה של

אלבום הבכורה של נדב הולנדר, שמנגן עם אלון עדר ולהקה, המוזיקאי שמאחורי ההצגה "מייקל" ומאחורי "אבי הזמר". הולנדר, כישרון מוכח,

זהו אלבום הבכורה של "מרקש בלוז", הרכב דרומי, אני מנחש. השיקו אותו בפסטיבל הבלוז של תל אביב, שהתקיים בחודש שעבר.

אלבום בכורה למימון בן שושן, זמר-יוצר צעיר ומאוד מוכשר. כמובן, פופ ים-תיכוני, אבל עם רק חלק מהמטרדים. קודם כול, הקול.

זהו אלבומו השלישי של אסקרוב והראשון באנגלית. למה? אין לי שמץ. ניתנת האמת להיאמר: הפתיע הבחור. באתי עם דעות קדומות,