חדירתם האלימה-כמעט של הגרונות הצעירים לשוק ההאזנות-הורדות-עוקבים-פיישוס-אינשטוס-וטוויטוש בלבלה את העניינים בתעשיית המוזיקה הישראלית. זה עניין של שוק. הגיל של רוכשי הדיסקים ומורידי המוזיקה מהרשת הולך ומצעיר. היום אפשר למקם אותו בין 8 ל-12. כיוון שכך, חברות התקליטים והמפיקים שלהן מכוונים לטעמם הלא-בשל וכבר-מקולקל של הילדים האלה. זה משתלט על השוק. התקשורת והמדיה החברתית לשלוחותיה משדרות את זה, כי זה מה ש"הולך עכשיו" וכי גם להן מאזינים בעיקר בני אותו הגיל. התוצאה היא שנותני הטון היום במוזיקה הישראלית הם טיפוסים כמו טליסמאן, עדן בן זקן, עדי ביטי, סטטיק ובן אלללל ושאר ירקות.

זה לאן שהגיעה המוזיקה הישראלית הפופולרית, אחרי שטיפוסים אחרים, כמו שלום, אריק, פוליקר, סנדרסון, יודית, גידי ושלמה ארצי עבדו כל כך קשה בשבילה. כל אחד מהאחרונים ביסס פסקול ישראלי אותנטי, שמחזיק באוויר את הצלילים האהובים על כולנו, כבר חמישה עשורים. הקדמתי את כל זה כדי להעצים את הקונטרסט בין שתי החבורות ובכדי להדגים את השבר. רק אם תשמע שיר, כל שיר, של נועה קירל, מול שיר, כל שיר, של רביץ, תחווה ישירות על האוזן את העומק של התהום הזאת.

זה גם מסביר את השמחה שנתקפתי, כשנדרשתי לצמד הדיסקים שהוציא שלמה ארצי לכבוד האביב הזה.

שלמה ארצי זה כמו לחזור הביתה. האיש הזה, שאני הולך אתו מרגע שגמר עם השטויות בלהקה הצבאית, הוא באמת סוג של בית בשבילי. אני זוכר את הציפייה הדרוכה לתקליט חדש שלו. כולם מדברים על הנוסחה של המלך שלמה. רק לאחרונה, הבנתי: אין נוסחה. ארצי כל כך "יושב" אצל הקהל שלו, רק בגלל שגם הוא עצמו הקהל שלו. הטעם הפרטי שלו כל כך דומה, כמעט זהה, לטעם הקהל שלו. כדי ששיר שלו יצליח, מספיק שארצי יכתוב אותו ויאהב בעצמו את התוצאה.

מבחינתי, אחרי "צימאון" (2002) ומאז "שפויים" (2007), ארצי דורך במקום. זה כמובן לא מפריע לי לאהוב את רוב מה שיצא אחר כך, אבל אני ממתין לתפנית שתחזיר את המלודיה המפורסמת שלו לשירים. בעיניי, שיאו של האיש נמצא בשנים 75'-95'. "דרכים" (79'), "חצות" (81') ו"חום יולי אוגוסט" (88') הם שלוש פסגות שארצי בחר לבסס עליהן את סיבוב הקיץ הזה שלו – "מסע כזה". אלה הם באמת שלושה אלבומי מופת, שאם תוסיפו להם את "מקום" (82'), "תרקוד" (84'), "לילה לא שקט" (86') ו"ירח" (92') – תקבלו את האיש בשיאו היצירתי.

בדיסק "מסע כזה", הוא שר לכם את "ארץ חדשה", "צוותא", "במטוס סילון", "לא עוזב את העיר", "אתמול חלפו הציפורים", "חום יולי אוגוסט", "שיר חייל", "שינויי מזג האוויר", "מהן המילים", "פתאום כשלא באת", "יום אחד", "לב שבור לרסיסים", "תחת שמי ים התיכון", "אף פעם לא תדעי", "טלפני טלפני" ו"היית אתי הרי", הנוגה ומי שלא בוכה ממנו שיברר מה לא בסדר אצלו.

16 השירים האלה הם זיקוק של התקופה, כמו כל 16 אחרים שהוא היה בוחר מהתקליטים שהזכרתי כאן ואין טעם לנהל כאן מו"מ בדיעבדי – מה אני הייתי בוחר. רק אחד – "או שזה הזמן" (מ"חום יולי אוגוסט").

"פעם תורי ופעם תורך" הוא דיסק כפול, מלא בדואטים, ששר ארצי לאורך הקריירה שלו. הנה: "חוזרים הביתה" עם אריק, "ברית לא מותרת" עם אסתר שמיר, "עלש" עם שמעון בוסקילה, "החיים" עם מוקי, "שניים" עם ריטה, "כל אחד והסיפור שלו" עם טל שגב, "אלוהיי" עם אברהם טל, "שיר אהבה" עם צילה דגן", "אחרי הכול את שיר" עם שלום, "שאלתי מה קרה" עם מאיר בנאי ועוד. 23 דואטים.

נחת, שלוימה, נחת.