ב-25 השנים שעברו מאז "עוד לא תמו כל פלאייך", רמי קלינשטיין היה שם כל יום, עובר מלהיט למגה-להיט, שורף את הרדיו, עושה תקליטי זהב ופלטינה, כותב ומלחין שירים שיכונסו בהמשך לפורום היוקרתי של "נכסי צאן ברזל" בזמר הישראלי, לעצמו, לריטה – בקיצור, האמן המצליח הכי לא מוערך שלחץ פה על קלידים בארץ הפלאים-שעוד-לא-תמו הזאת.

"אש", "שיר אהובת הספן", "ימי התום", "מחול מטורף", "גרה בשינקין", "צעיר לנצח", "תפוחים ותמרים", "שרה ברחובות", "כל מה שתרצי", "רוחות מלחמה" ועוד המון. התכונה הכי בולטת אצל קלינשטיין כמלחין מציבה אותו במה שאני קורא "הנבחרת ע"ש מתי כספי בעודו בחיים", וחברים בה מתי המעט שמלחינים טקסטים אחרי שקראו והבינו אותם, וכך מותאמת מנגינתם לרוח המילים והרעיון.

קלינשטיין הוא מלודיסט גדול, שמבריג את מוזיקת הפופ-רוק שלו ישר לתוך הלב המאזין. משהו בסגנון שלו נועל אותך על השיר. הישראליות המאוחרת שלו (נולד בארה"ב) לא הפריעה לו להשתלב היטב במרחב, עם מוטיבים ים-תיכוניים שהוא מערבב עם מאפיינים של דאנס מערבי. לצד החיבור רב-השנים עם כותבים כמו מאיר אריאל (נו באמת), איתן נחמיאס גלס (קלאסה), צרויה להב (נהדרת) ויאיר לפיד (פחות), התחיל קלינשטיין לכתוב חלק מהשירים שהוא מבצע וגם ב"מתנות קטנות" כתב שלושה טקסטים.

"מתנות קטנות" הוא האלבום ה-14 של קלינשטיין ויש בו שירים נפלאים, בעיקר אלה שכתבו נועם חורב, איילת חן וצרויה להב. הנה בית אחד: "את מבינה, אולי הצלת אותי שם פעם אחר פעם/ מכל בור, מכל תהום ומכל צל/ ואני אז לא ידעתי, לא רציתי אז לדעת/ שאני כל כך זקוק להינצל…", ("דרך כל האהבות"). והנה עוד אחד: "זה עוד יום שישי, נושם את האוויר/ האור והצל משחקים שוב תופסת/ השולחן ערוך, תמונות ילדות על הקיר/ שיירות לבנות חוזרות מבית כנסת…", ("מתנות קטנות").

להקת הליווי הוותיקה של קלינשטיין, "המועצה", מנגנת בשבילו את הדיסק הזה וגם עולה אתו לבמה במופע "מתנות קטנות". קלינשטיין שר את להיטיו החדשים מהאלבום, יחד עם מיטב הקלאסיקות והשירים הגדולים מ-25 שנות קריירה. במוצ"ש, ה-13.9, זה קורה ב"אחוזת דוברובין", ליד יסוד המעלה, ממש שתי דקות מכאן.

כדאי לכם. זה מתנות גדולות.