קשה, קשה לכתוב שיר כמו "מתנות קטנות". ואם כבר הצלחת, כמו שאכן קרה, קשה לשמור על הרף הגבוה הזה. הצניחה של קליינשטיין מגיע עם האלבום הנוכחי – "אנשים טובים". הכול כמובן יחסי, קליינשטיין גם כשהוא צונח, עדיין נשמע טוב יותר ממרבית הקולות שיש להם החוצפה להיות בחוץ עכשיו.

לכן, זה רק עוד אלבום של רמיואל. תשעה קטעים, כולם כתובים לעילא ולעילא ומולחנים רק לעילא אחד. אין פה להיט מוביל שיסחב את הכול על הגב. וזה גם נשמע יותר מדי שלמה ארצי. בשירים הראשונים חשבתי שזה החום בחוץ שמערבב לי את המחשבות, אבל בהמשך זה מתברר: קליינשטיין – ובשביל מה לעזאזל הוא צריך את זה – הולך ונשמע מאוד קרוב ודומה לארצי. גם בהלחנות, גם בהגשה גם במריחה של המנגינה על פני שורות ארוכות מדי ובקצרה – חבל שכך.

נועם חורב, צרויה להב ושחף וולמן כתבו לפה טקסטים באמת טובים והם נמנים על שורה של כותבים שעוד רגע נהיים משוררי-פופ. שניים מהשירים האלה לקח קליינשטיין לעשות רודאו בקאנטרי נחמד. השאר, כאמור.