קמילה היא זמרת בינונית ממוצא אזרי, שעושה הרבה כבוד, ובצדק, לשורשים התרבותיים שלה. באלבום הבכורה שלה, "אדמה", היא שרה ארבעה שירית באזרית, שפה שמי יכול להבין אבל באה טוב באוזן. המילים של השירים האלה עממיות וגם חלק מהלחנים והם מביאים יפה את הצליל של אזרבייג'ן, ארץ שתקועה די עמוק באסיה ומנסה להיות כמה שיותר אירופה.

בעברית, לעומת זה, החומרים של קמילה עלובים ועשויים משפה רדודה שלא מדלגת על שום קלישאה. המפיק המוזיקלי והמעבד, דורון רפאלי, תרם לפה שני טקסטים והם אפילו גרועים עוד יותר. בואו ניתן טעימות: "גבר תתקדם ועדיף שתעלם…", "למה זה ככה בנוי העולם/ לא נפגשות אהבות אף פעם…", "אהבה גדולה בָּנִינוּ… אבל לשמור עליה לא ידענו…" וכך הלאה. כל הנומך הזה שוקע מאוד ליד "בוא", השיר האחד שכתבה מיכל שפירא לכאן, שיר ראוי מכל הבחינות.

המוזיקה של קמילה טובה מאוד. יש כאן אפילו בלוז-מזרחי קורע, עם הלחנה מעולה ומילים איומות. גם ההגשה הבינונית והקול הלגמרי-ממוצע שלה לא תורמים פה למאמץ להגיע לאיזה הישג.

ככה ש: רפאלי – תישאר במוזיקה, קמילה – תני לאחרים לכתוב לך.