כשמתיישבים לכתוב על דיסק חדש של יוני רכטר, משאירים את הגרזנים משומנים במקומם. על הבהונות, זה המצב הנכון. בכל זאת, אחד ממייסדֵי ומניחֵי ובונֵי. האיש שהלחין לגדולים ביותר את הטקסטים הגדולים ביותר ומי שהוציא מפסנתרו את "עטור מצחך" (חלפי), השיר שהישראלים בוחרים בו שוב ושוב כשיר המושלם שנכתב פה אי פעם.

אז הנה, עברו 14 שנה ורכטר החליט שלשתוק זה נחמד מאוד, רק שאם אתה שותק, לא שומעים אותך. כיוון שכך, דיסק חדש. סביבנו. כבר פה נאמר: הדיסק הזה לא מתאר בשום צורה את מה שסביבנו, לא בתוכן, ודאי לא במוזיקה. זה יותר געגוע ל"סביבנו של פעם", כמאמר שיר הנושא: "…הלב עוד נכסף וכמֵהַ/ אל רגע עמוק ואחר…", (עלי מוהר).

בכותבי המילים, אפשר למצוא את החשודים המידיים: רוטבליט, עלי מוהר, עמיחי, זך, אמיר גלבוע, דן מינסטר וגם דניאלה לונדון-דקל וברק פלדמן. חלפי לא פה, כי חלפי צריך את העגמומיות הליצנית של אריק ואין יותר אריק. חלק מהטקסטים מסודרים כפזמון וחלק אחר מפוזרים על הדף, כמצב רוחו של המשורר. לא שזה מזיז למוזיקאי כרכטר. הוא הרי יכול להלחין בחן כל דבר וגם שיר קשה של עמיחי, שישה בתים שאין ביניהם קשר צורתי או משקלי, מקבל אצלו טיפול ראוי.

בואו, הרי לא באמת אפשר לתאר מוזיקה במילים. אני יכול להסתובב כמו פורפרה בניסיונות עקרים לתאר לכם את הסגנון, אבל גם זה לא יצלח. זה הסגנון של רכטר. נשמע מהורהר, אבל ברור. חצאי טונים, אבל קליטים. לא קליט, אבל יפה שבא לבכות. לפעמים, אתה יכול לסיים לשמוע שיר של רכטר ולהגיד: "רגע, מה קרה פה עכשיו?". בדיסק הזה, זה קורה לא מעט פעמים.

כן אפשר לומר ש"סביבנו" הוא אלבום עם 12 שירים שלא דומים לשום דבר ששמעתם בשנים האחרונות. רכטר, התגלמות האנטי-פוזה עלי אדמות, הלחין פה כמו שרק הוא יודע

ושום זב-חוטם, שמטמטם את הרדיו, אפילו לא מתחיל לדגדג לו את הקלידים.

הפרטים הטכניים מרתקים לא פחות מהעניין עצמו. ספרתי 34 נגנים וזמרים שעבדו פה. סקציית כלי נשיפה ממתכת, רביעיית כלי מיתר, רביעיית כלי נשיפה מעץ. האיש הקים פה תזמורת קטנה. הדיסק הוקלט ב-8 אולפנים ו-9 טכנאים עבדו בהם. ללמדך: אם אתה כבר עושה משהו – עשה הכי טוב שאתה יכול והכי טוב שרכטר יכול זה קו שקשה לראות אפילו עם משקפת. התזמורים, העיבודים, הקולות – הכול לוקח את האוזן למקומות בהם לא ביקרה המון זמן. שיר אחד הוא שר עם רונה קינן ושיר אחד עם גידי גוב, במניפה יפהפייה של קולות.

14 שנה חיכיתי לעונג כזה. לא ממהר הרכטר הזה.