יכול להיות שפאר טסי קורא את הטור הזה? כי בפעם האחרונה שנפגשנו פה, אמרתי לו שיותר נכון לו לשיר חומרים אחרים. משהו שונה, שלא יזכיר כל כך את ההוא, הגרוש של אילנית ושל רוסלנה.

הנה הוציא טסי אלבום חדש, 16 שירים ויש שיפור גדול. עדיין לא מהפך, אבל שיפור. תראו, את הקול שכל-כך-מזכיר, טסי לא יכול לשנות. זה מה שאלוהים שם לו בגרון. החומרים השתנו לטובה.

מתוך 16 השירים, וגם זה טרנד חדש מבורך, ספרתי רק חמישה שהם להיטי-רחבות-ריקודים מובהקים וייטחנו עד דק בכל חתונה שמכבדת את עצמה. שלא במפתיע, אלה שירים שסובלים גם מטקסט נחות, שצועק – ברור שלא השקיעו בי, העיקר פה זה הקצב ו"המכונות-תופים". הדי-ג'ייז כבר עובדים על גרסאות עוד-יותר.

ב-11 השירים האחרים, אפשר למצוא סגנון אחר, תכנים אחרים, מוזיקה אחרת ואווירה שונה ולמרות שפאר טסי נשמע כמו פאר טסי, שנשמע כמו ההוא, השירים האלה, לשמחתי, יוצרים רושם אחר. לשמחתי, כי טסי הוא באמת כישרון ויש לו מה למסור. אם ימשיך כך, ייצור לעצמו נישה משלו ואיש לא יאמר יותר שהוא "נשמע כמו" וגו'.

חייב להתייחס פה ל"חלום ישן", שכתב והלחין אבי אוחיון, האיש ששם את טסי באוזני כל ישראל עם "דרך השלום". "חלום ישן", הלחן המוצלח ביותר באלבום הזה, אינו "דרך השלום", אבל יש לו פוטנציאל נפיץ. מטריד הדמיון שלו ל"בלדה" של גוסטבו לימה וגם למשהו מאוד מוכר של דודו אהרון.

יעקב למאי, שעיבד את רוב שירי האלבום, עושה עבודה נפלאה וכך גם שאר המעבדים. אהבתי למצוא פה בגלמה, סאז וזורנה, דווקא בשירים הפחות "מזרחיים".

ב"שחור או לבן", עולה טסי, יש לקוות, על דרך חדשה, שקרוב לוודאי תכפיל את ההצלחה שכבר יש לו. יכול להיות שהוא קורא את הטור הזה.