המאסטר אוף אול מאסטרז מוציא אלבום סולו מספר 20 ורף הציפיות בודק איך זה שם למעלה באטמוספירה. 10 שירים, כל אחד מהם בול מתי כספי. לא שהיה חשש גדול קודם, אבל היה נחמד לגלות שאת האיש הזה שום רוח תקופתית לא תזיז מהמקום.

נראה שב"כמו ריקוד", מצא כספי לעצמו סוף סוף תמלילן ראוי בדמות דני רובס. שבעה שירים כתב פה רובס ואת השאר רוטבליט ואבא של אביב. רוטבליט מתפייט בשיר היפה באלבום: "צהובים וכחולים השמחה מבקשת/ וכנף לבנה במחול/ הביטו איך כל הצבעים שבקשת/ רוקדים לי בקצה המכחול…", ("אז יש"). זהו שיר הקובע כי בסופו של דבר, יש אהבה בעולם. רובס כותב יותר קרוב למה שהכרנו מאהוד מנור וזה ודאי מדבר אל כספי. ניכר שהחיבור ביניהם טוב – חשוּב, כשעוסקים בכספי.

הביצועים שלו נשארו קלאסיים כשהיו, קול חסר גבולות, מלא הבעה וכמובן, מדויק על הננו-מיקרון. עיבודים ותזמורים – לפי העניין. פעם הוא משתמש בהרכב מלא של נגנים, פעם מנגן הכול בעצמו ופעם משאיר רק פסנתר.

חייב לומר: זה דיסק של מתי כספי, אחרי חמש שנים וכל התעשייה שמחה. אבל: אין בדיסק הזה איזו קלאסיקה מהממת שמחזירה את האוזן ל"עוד יבוא היום", "ילדותי השנייה", "ואותך", "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" וכאלה. חסרה פה המלודיה החד-פעמית, שפעם זרמה לו מהשרוול. אין פה משהו שתופס אותך והולך אתך כל השבוע. אבל 2: זאת התחלה של בגרותו השנייה, הוא מתקשר יותר במוזיקה שלו ומשאיר את הסקרנות באוויר.