נועה זילברמן, קול חדש, היא זמרת-יוצרת צעירה. מוזיקת המסע שלה היא רשמים מטיולים ומסעות שערכה בעולם והיא הספיקה הרבה. לפני הכול, המסע של זילברמן הוא לתוך עצמה. מכירים את זה שאתם נוסעים הכי רחוק שאפשר, רק כדי לפגוש את תוך-תוככם? אז כזה.

"ככל שאלך יותר רחוק כך אחזור אליי אבוא/ קרוב לתוכך, ממש בבטן, אדמה חמה/ ושם, רק שם אמצא מקום/ ושם, רק שם יהיה לי בית", ("פנימה").

אז היא נוסעת לתוך עצמה, פוגשת בכל מיני תחנות שהיו לה בחיים וכותבת על זה. התלבטויות, מאבקים פנימיים, החלטות, החלטות סותרות, דחיית החלטות, כל החבילה. זילברמן, וכאן אני נסמך על הקומוניקט המצורף, היא מהדור החדש, זה ששואל, את עצמו ואת כל העולם. אין מובן מאליו וכל דבר נמדד בהתאמה מאוד אישית. דור האגודלים הזה מחפש, נודד ומבקש תשובות חדשות גם לשאלות ישנות, בעיקר בודק.

זילברמן כותבת חשוף, לא חוששת להתעמת עם עצמה בפנינו. היא פותחת שער, אבל חיבוק וקפה זה כל מה שיש לה להציע כרגע. יש לה המון רגשות שמציפים אותה ומחכים לעוף החוצה, אבל לאן? היא מחפשת כתובת לכל זה. ב"פותחת שערי" יש הדגמה יפה של המצב הלא-ברור הזה, בהקבלה (ההפוכה) בין "פותחת שׁערי" ל"אוספת שׂערי".

המוזיקה שלה מאוד מלודית, חלק תופס את האוזן מיד והשאר (מאוד יפה) יגיע בהמשך. עכשיו, תשבו רגע, כי אני מתכוון להכריז בזאת שאני מזהה אצלה איכויות רייכליות. "כל הרוחות", "שקט בין החדרים", "פותחת שערי" ובעיקר "יוצאת לטייל" (העתקה קטנה מרייכל באחת השורות), כולם שירים באיכות גבוהה. חפשו אותם.

לזילברמן יש קול פעמונים צלול, גבוה מאוד ורך. הליווי הוא אקוסטי למהדרין ועשוי מגיטרות, מנדולינה, צ'לו, פסנתר, בס, תופים וחלילים. כל זה ביחד משרה אווירה רוחנית על השירים שלה. באותו הזמן, זה מאוד ישראלי ומאוד מהדהד מקומות רחוקים (בעיקר במזרח) ואת הטוב הזה יש לתלות בתומר ישעיהו, שהפיק ועיבד ותפס את זילברמן על כל גווניה, משל היה צלם-אמן.

כמנהג השעה בתעשייה, אין דיסק פיזי ואתם יכולים לשמוע אותה ביוטיוב – יצאו שני קליפים, או בקישור הזה:

https://song.link/album/il/i/1458335101

או לרכוש את האלבום בבנדקמפ בלינק הזה –

https://noazilberman.bandcamp.com/releases

כדאי לכם.