אני אוהב את אורי בנאי, נצר למשפחת האמנים המפוארת, למרות שהוא לא מחליט מה הוא קודם: שחקן, או זמר. אפשר כנראה גם וגם. בנאי זכור מאלבום הבכורה שלו "פרפרים", עם שיר הנושא שהיה להיט ענק וגם "הזמנה לחתונה". עכשיו הוא כאן עם דיסק שני – "מפליג בדמיון".
בנאי כותב ומלחין שירים מאוד פשוטים, ממש בסיסיים, אבל תמיד יש בהם איזה קסם מיוחד וחכמה נסתרת. הוא כותב טקסטים ישירות מהחיים שלו, בשפת היום-יום, בלי להעביר את זה ב"מסננות אמנותיות" ואת זה אני אוהב אצלו במיוחד.
הלחנים הפשוטים שלו נעימים ומחזירים לימים בהם פופ היה שירים יפים, לפני שהסתבך בפעלולים הפלסיים. מכאן ייזכרו "ילדה" הנהדר שכתב לבתו, שיר הנושא ו"שני שקי שינה", הדואט עם אבא גברי והיי, זה היה ההמנון של הגרעין שלי, אי שם בסבנטיז היפות.