תרשמו לפניכם: יש רוקנרול בישראל והוא יושב בגרון של אחד, יונתן גרוסברג. גרוסברג הוא יוצר, מקים וסולן להקת "קדחת". הרוקנרול הישן והטוב.
גרוסברג צורח את הרוקנרול שלו במלוא מיתריו, כאילו שהוא רוברט פלאנט וגם הרגיסטר כמעט זהה. מתחת לזה, הגיטרות רוטנות את הדיסטורשן הכי מוצדק שנשמע פה לאחרונה והתופים נותנים עבודה. כל זה מעיף את האוזן, ובעקבותיה את כל הגוף, לתוך חוויית רוקנרול נהדרת ואם הרופא לא עוצר אותי, אני קם ורוקד את זה עד אפיסת כוחות. ברוכים הבאים לסבנטיז.
הנה מבחר: "להרעיל, להפחיד, כל כך סובייקטיבי – לצנן, להרוס, לגמרי נגטיבי"; "עוד כותרת מבהילה בעיתון – אולטימטומים על ימין ועל שמאל/ שטיפת מוח המונית בכל מקום – תעשה כמונו, או שתאכל אותה בגדול"; "חופר כל הזמן על מוסר ואנושיות – מתי כבר תבין שאנחנו המציאות/ אז תדרוך על החלש, אז מה כבר קרה – אהדה וכפיים, זאת פאקינג תהילה"; "להפוך שולחנות לכולם מול הפנים/ להפיל את הדלתות, ועכשיו כולם נכנסים".
הבנתם: אם זה קשור לארגון או לממסד, או שזה יקבל את הבעיטה שלו מהם, או שהם יהפכו לו את השולחן. נקרא כמו ראפ, אבל זה רוקנרול, בייבי.