"פרוייקט יהומה הוא יצירה פגומה של אדם פגום על עולם פגום. תגובה רפלקסיבית להתרופפות ברגים כללית והתחושה כאילו אתה חי במטריקס שמכתיב לך מה לחשוב ואיך לחיות. הטכנולוגיה בעטה אותנו חזרה למערות והלייקים חיסלו את היכולת שלנו לאינטימיות. רובוטים משקללים וממיינים ללא הרף את ההעדפות שלנו ויש איזו תחושה שמישהו מנצל אותנו. אנחנו סחורה לראווה. השירים הם ניסיון לתפוס משהו מרוח התקופה מהזווית של המצלמה הפרטית שלי". כך מתאר חמי רודנר את אלבומו החדש – "יהומה".

"יהומה" זה מין ישות שחוזרת באלבום הזה, בכל מיני מצבים, בחלק מהשירים. הניחוש שלכם טוב לפחות כמו שלי. מבחינתי, "יהומה" כולל את אותיות שמו המפורש של האל ונוספת כאן מ' של מכונה. ככה שאני תופס את זה כאיזו מכונה שלטת, או שלטון של מכונות ברמה של אלוהים. לאורך כל האלבום, המוטיב הזה חוזר וחוזר, כמו מכבש תעשייתי מתוכנת לעבודה סביב השעון, סביב היממה, סביב הזמן כולו. יש "וירוס יהומה" שנישא על ידי חולדות וירטואליות, שנושכות ובורחות והמכונה שורקת, מניעה לפעולה. יהומה מביים את הסרט הזה שבו כולנו חיים. כמי שגדל בקיבוץ, יש להניח שב"התרופפות ברגים כללית", רודנר מתכוון גם כפשוטו וגם מטאפורית.

בואו נתגרזן בנחת על כמה משפטים: "מישהו דיבר בסלון/ אה!… זה בטח רק טלוויזיה/ כל כך אכזרי ונכון/ הם הפכו את כולנו לטריוויה…", ("היי"); "כנופיית הסדר והחוק/ ממשלת סתום ת'פה/ ממשלת שתוק… דואגת רק לעדר/ גונבת לעצמה/ מפטמים אותנו בטונות חרדה/ מכור לאינפורמציה/ האל במכונה/ חיים מזויפים בעין העדשה… וכל אחד ואחד ואחד ואחד ואחד אלוהים אחר…", ("וירוס יהומה"); "הנה בא הצונאמי רועם/ אתם בדירות הקרטון/ שומרים על הכלום שבכלום שלכם/ שלמישהו אחר זה המון…", ("ים האדם הרעב"); "כמעט שאין עוד ברבורים/ רק טווסים מעוצבים…", ("ברבורים").

כך זה ממשיך, ברוקנרולית נפלאה שרק רודנר כותב, על ילד שגדל בבועה ושכח לצאת ממנה עד שנהיה זקן בבועה, על כניסת ספקים – הגב-ג'ורה של כל משהו ראוותני ויוקרתי, מסעדה למשל ועל גיבור מעמד הפועלים, גרסה עברית של רודנר לשירו של ג'ון לנון: "מיום שנולדת עשו אותך סמול/ נתנו לך כלום במקום את הכול/ הכאב, הכהות, הכלום הגדול/ גיבור מעמד פועלים זה כבוד".

זו לא פוזה של נביא-זועם-בשער, רק, שוב, מראה להביט בה ולהתפלץ מה נהיה מאתנו. רודנר גם לא מציע פתרון למצב המדורדר הזה, אולי כי הוא חושב שאין.

בתוך כל הכאוס הזה, נוצץ השיר "יש יופי", שרודנר שר עם יאיר הררי: "נעים לך להיות לא מעודכן/ יש יופי יש יופי/ בסוף היום אתה חוזר אל השכונה". בשיר האחרון, "Carry On", רודנר גירז לי את הלב. זהו שיר שכתב מאיר אריאל כהוקרה לבוב דילן, הקלטה נדירה שרודנר שר עליה יחד עם מאיר. תענוגות של בית רבן.

רודנר הלחין את "יהומה" ברוקנרול אלקטרוני, קצת פחות מלודי ממה שרגילים לשמוע ממנו. לפעמים יוצא לו ה"איפה הילד", או הביטלס, אבל בעיקר יש פה אווירה קשוחה, בדיוק כפי שהמילים האלה דורשות.

זהו תקליט-אירוח ורודנר שר עם רונה קינן, יובל בנאי, "איפה הילד", יאיר הררי, "ג'יין בורדו", אלון עדר, אביב בכר והדס קליינמן, תומר ישעיהו, בנג'י גולדשטיין והסוכרייה עם האדמו"ר, בעל ה"שירי חג ומועד ונופל".

את אנחות הנחת שלי מ"יהומה", שמעו גם בחיפה.