אֵלה, זמרת-יוצרת חדשה באוזן אבל לא ילדה, יוצאת עם דיסק בכורה מפתיע – "אחות של שלגיה". מפתיע, כי לא שמעתי ממנו דבר ברדיו ויש בו 13 שירים טובים מאוד. גם רוק, גם בלדות שקטות וענוגות, גם כבד ורציני וגם משועשע וציני.

המקרה של אֵלה מפתה מאוד לפתוח, פעם אחת ולתמיד, בדיון מעמיק על היושרה המקצועית של עורכי המוזיקה ברדיו. כולם הרי קיבלו עותק מהדיסק הזה, כפי שאני ועוד עשרות מבקרים קיבלנו. הדיסק הזה שווה האזנה, זה בטוח. אֵלה היא זמרת טובה עם קול נהדר, הטקסטים מעניינים, ההלחנות – כולן שלה – מצוינות ונבחרת הנגנים מליגת-העל: אלון הילל, גדי סרי, עילי בוטנר.

איך יכול להיות שאלבום איכותי כזה לא מקבל שום הד? ואל תגידו לי שמדובר בכשל יח"צני. זה לא. נראה שאין מספיק העזה ורעננות אצל עורכי התכניות ברדיו. הם מעדיפים למלא שעת שידור ברשימה של שירים לעוסים, מאשר להעניק תשומת לב (כמה שעות שזה ייקח, זה הרי המקצוע שלהם) לדברים חדשים של דמויות לא מוכרות ולא מקושרות (למדה ב"רימון", מישהו?), כמו אֵלה.

נסו אותה.