רועי לבס הוא חתיכת מספר חזק. יוצר עם מחשבה פרועה, חלומות והומור מובנה בתוך כל מה שהוא עושה. "סיפורים על שקיעות וזריחות" הוא אלבומו השלישי. גדל בעמק חפר ושם, מי יודע, הכול צחוקים. השמש של השקיעות והזריחות כאן זורחת ושוקעת על מערכות יחסים, עם אחרים ועם עצמנו. כן, אתה בכיף עם עצמך, מרגיש טוב, ראוי, בעל ערך, תורם. פתאום, שוקעת איזו שמש והראי מעקם לך פרצוף. ככה זה. בטח עם אחרים.

יש פה 11 שירי שכתב והלחין לבס וכולם עוסקים באותו עניין עצמו: המציאות מול החלום. מסקנתו, כבר בשיר הפותח: לפעמים חלומות מתגמשים.

השירים של לבס כתובים פשוט, אם כי רהוט ומסודר. יש נושא, המשפטים מתחברים לרעיון ובדרך כלל קל לזרום עם זה, קח או תן שפשופים בברכיים. ההומור, אמרנו, יושב פה חזק בתוך השורות, לפעמים מתחבא מאחורי ציניות, לפעמים סתם צחוק משוחרר. בסדר, לא הכול רציני בעולם. עד כדי כך, שבצד ייעוץ לשוני, יש בקרדיטים גם ייעוץ לצוני.

הדבר הכי לא בולט באלבום הזה הוא ההלחנות. סתם הלחנות. שום בשורה. מעבירים את המילים, פופ במובן הכי רדוד שלו, חשד לנחמדות-יתר, כמעט גלישה לתחכום-בכוח. אבל אז, מגיע אריאל קשת, מי שהפיק מוזיקלית ועיבד, והפצצה יורדת עליך במלוא כובדה. עיבודים יוצאי דופן, מצחיקים, זורמים עם הטקסט, עושר כלי, קצב כיפי. תפקידים מטורפים לחצוצרה ולסקסופון, כלי קשת, כל החבילה.

זה בעצם מסכם את זה: שירים שבאים לעשות לך חיוך. אצלי זה עבד.

הנבחרת שאחראית על זה כוללת את אריאל קשת – מקלדות ותכנותים, אבנר טואג וערן שניאור – גיטרות, נועם שחם ומיקי ורשאי – בס, איתי ניצן וזוהר ברזילי – תופים, הגר מעוז- כינור, דניאל תנחלסון – ויולה, יעל שפירא – צ'לו, מתן גוב ארי – חצוצרה, אייל סלע – סקסופון, עופר פנחס – פסנתר וגיל גולדין – קונטרבס.