אסף אמדורסקי, האיש, הג'ינס והאולסטארז, מתבגר לתוך מציאות חייו. "הרי את" הוא אלבום האולפן הרביעי של המוזיקאי מוכשר והרב-גוני הזה, בו הוא נפרד ומנסה להמשיך קדימה. אמנותית זה מצליח.
כדי-ג'יי-על מבוקש וסופר-מפיק, אמדורסקי משמר את צליל המועדונים הוותיק שלו, הטראנס-האוס-צ'יל-אאוט-פיוז'ן-השד-יודע-איך-קוראים-לזה-בדיוק. עדיין ביט-מועדונים, אלא שכאן הוא לא העיקר, אלא מופיע כמשרת. ב"הרי את", הרקע הזה משרת את הניגוד שאמדורסקי רוצה להציג בין הלחן והטקסט לעיבוד וההפקה.
אמדורסקי כתב פה טקסטים לא פשוטים, זהו אלבום שעוסק בזוגיות השבורה שלו. באקט הפרדה עצמו, שאמדורסקי בחכמה קורא לו "בראשית", הוא משתמש בטקסט כמעט זהה למה שנאמר בטקס הרשמי, ברבנות: "…הרי את משוחררת לכל אחד/ ורק לא לי…". המוזיקה של אמדורסקי כאן מכילה מנגינות של ממש, כמו שכבר הראה שהוא יודע, ("לראות את האור" המופתי, ששרה אפרת גוש). המנגינות יפות ונוגעות. זה הקטע הרך.
מול זה, אמדורסקי מציב עיבודים וההפקה מלאי אפקטים חשמליים אלימים, שרק הוא יודע להפיק מהמכונות. סימפולים ופעלולי אלקטרוניקה צורמים, ששורטים את האוזן ויוצרים את הניגוד המבוקש.
גם רעיונית, נכון לאמדורסקי לבקש את הקונטרסט הזה. פרדה הרי לא יושבת על פאזה חד-גונית. יש רוך, יש צער, כעסים, רצון לתקן, דחף לשבור, כל החבילה. בצליל החדש הזה של "הרי את", אמדורסקי מבטא את כל ההיבטים של התהליך.
כל זה, עד "בראשית", לקראת סוף הדיסק. אמדורסקי ממנף את הפרדה לזינוק מחודש: "…זמן להתחיל מבראשית/ זמן להצמיח שורשים/ ולהפסיק לרוץ במעגל…". כאן העיבוד מינורי, נטול צרימות, מובל פסנתרים ומצליח אכן להעביר תחושה של התחלה חדשה.
"הרי את" מופיע גם במהדורה מיוחדת, בה מצורף דיסק בונוס עם ביצועים חיים לשניים מהשירים, וגם: "ביחד" – שיר נהדר שלו, שמטבע הדברים לא התאים לקונספט, "אחרית" – נעימה, "את לא לבד" וקליפים.
משובח.