העניין הזה התחיל כמופע. ישראל גוריון, הדוּד המקורי ואסף אמדורסקי, בנו של המנוח בני אמדורסקי, יצאו לפני שנתיים במופע משותף של שירי הדודאים. לפני חצי שנה, בלחץ הקהל, הקליטו השניים את שירי המופע והנה האלבום.
"החליל", "שיירת הרוכבים", "בשדות בית לחם", "הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצֵר", "טיול לילי", "אשכוליות", "מארש הדייגים", "דרך הטבק", "במסילה לבאר שבע", "שדמתי", "כיבוי אורות", "ויבן עוזיהו", "בואי, בואי כלה", "ערב של שושנים", "מה למדת בגן היום", "העולם בשחור לבן", "קרב הראל", "אני גיטרה". "בואי, בואי כלה" הוא שיר חדש שכתב גוריון לכבוד ההקלטה.
לא לחינם מניתי פה את כל שמות השירים. תעברו על זה עוד פעם. זו ישראל הישנה שאין יותר לראות ונשארה רק בשירים. צביטה קטנה בלב ונמשיך.
לאסף אמדורסקי אין כמובן את הבס-תהומות שהיה לבני. ההרמוניות כאן, יפות ככל שיהיו, לא עולות עד הביצועים השמימיים של הדודאים המקוריים. בכל זאת, יש כאן מחווה נפלאה לשירים ולתקופה. א"א, הידוע בחיבתו לאלקטרוניקה, התאפק יפה בניהול המוזיקלי וזרם עם רוח העיבודים המקוריים. חבורות הזמר "היוצאים מגדרם" ו"גני שיר", בניצוח דורון שנקר ואנסמבל כלי הפריטה "שפיה", בניצוח רמי בר דויד, בונים סביב גוריון ואמדורסקי אווירה מתאימה ואפשר לשמוע גם הקלטות של קהל שמצטרף במקומות הנכונים.
חגיגה.