הדרה לוין ארדי מוציאה דיסק כפול באנגלית, 23 קטעים טובים, שנשמעים די דומים האחד לרעהו. היא מלחינה על הקו הדק שבין בלוז לקאנטרי-בלוז ואי אפשר שלא להתפעל מפרץ היצירה שלה – אלבום עשירי בשמונה שנים. האנגלית בדיסק הזה שווה לכל נפש, השירים עוסקים בדרך כלל במה שמתרחש בינו לבינה.
מבלי להתכוון כנראה, הכתירה ארדי עצמה את הדיסק הזה: יותר מדי ממשהו טוב. באמת יותר מדי.