לאחרונה, יוצאים כאן דיסקים עם שירי ילדים, המתכוונים לקרוץ גם להוריהם. ילדים שאינם פעוטים ממש והורים הרי לא שומעים מוזיקה ביחד וילדים מגיל 10 ומעלה הרי כבר שבויים לנצח במלכודת דנקר-נינט-בריטני-כריסטינה וגו'. כך שנשאר חלון של כמה שנים, נגיד בנסיעות ארוכות, נגיד באוטו שעדיין לא הורכב בו די-וי-די, שבו אפשר לשמוע דיסק ביחד, בלי שיתרוממו לאוויר רטינות עצבניות מהספסל האחורי.

הדיסק "ילד פעם" מכוון לשם. המלאכה הזאת לא פשוטה, שהרי שיר ילדים אמור ללמד משהו וכשהוא מדבר גם למבוגרים, הוא צריך להחזיק איזה חן בתרמיל על הגב. החבורה שעשתה את "ילד פעם", בעיקר הכותבים – לי גאון ואורי וינשטוק, עומדים בזה בכבוד.

הנה: "כשמתחשק לי אני מתחיל לדמיין/ מה יהיה לי כשאהיה כבר זקן/ תהיה מקטרת ומקל, זקן וכובע קסקט/ אשב לי על ספסל וכל היום אסתלבט… אבל הכי אני רוצה שיהיה לי נכד/ מצחיק ושובב/ מאוד דומה למי שאני עכשיו…", ("כשאהיה זקן"). נכון, לא לאה גולדברג, אבל בתקופה של גולדברג לא הסתלבטו.

הלחנים שווים לכל נפש, לא תינוקיים, לא מתנחמדים בכוח, פשוט נמצאים שם בסביבת האוזן ומיד אפשר לשיר איתם. אהבתי את הקריינות המצחיקה תוך כדי השירים, בהחלט מוסיף לאווירת הכיף. עדיין לא "הכבש ה-16", אבל בהחלט מתקרב.