"יושב על הגדר", "שיר אהבה בדווי", "שיר הטמבל", "צליל מכוון", "היא כל כך יפה", "נפגשנו", "לוקח ת'זמן", "דמיון חופשי" – הבנתם, נכון? אלו נציגים של עשרות שירים נפלאים שכתב יצחק ("צ'רצ'יל") קלפטר. כבר 40 שנה, צ'רצ'יל והגיטרה שלו מניחים אבני יסוד ברוק הישראלי. רבים, אני כמובן בתוכם, חושבים שסולו הגיטרה האקוסטי, שהוא מנגן ב"העץ הוא גבוה" ("אחרית הימים"), הוא היפה ביותר שנשמע פה אי פעם.

הוא היה ב"צ'רצ'ילים", "אחרית הימים", "כוורת" ו"הכבש ה-16". עבד עם אריק איינשטיין, יוני רכטר, גלי עטרי ואחרים. בשבילי, עם כל הצניעות, הוא אחד משלושת הק' – הגיטריסטים הטובים בעולם: קלפטון, קנופלר, קלפטר.

הרזומה הזה לא תופס פה מקום לחינם. בדיסק החדש שלו, "קצת דיפלומט", צ'רצ'יל מציג 11 שירים בסגנון נוסטלגי. איש עם דרך וצליל ברורים, שלא זז מכל רוח. שירי הדיסק היפה הזה ישנו במגירה 13 שנה. קשה להתניע את צ'רצ'יל לפעולה, מפגש מקרי בבית קפה עם הפסנתרן יוחאי ובר עשה את זה.

הרוק של צ'רצ'יל תמיד נטה לקצה הבלוזי שלו, תמיד איזו עגמומיות שמתפזרת יפה באוויר עם הקול המעושן שלו. והגיטרה – וירטואוז כמו צ'רצ'יל יכול לעבור סדרות של 13 שנים בלי לאבד דבר.

אהבתי.