20 שנה אני צועק פה על הזמרים המזרחיים, שמבזבזים את קולות הזהב שלהם על חומרים רדודים. 20 שנה אני מבקש מהם ללכת לשירי משוררים, מציע להם להתחבר למקורות שלהם עצמם, שזה מכרה זהב. 20 שנה חיכיתי לשי צברי שייקח שירים של יהודה עמיחי, אברהם חלפי, רב סעדיה גאון, חביבה פדיה, דן תורן, נועם רותם. סוף סוף זה קורה ואין מה להיות מופתע מההצלחה המטורפת.
את צברי אפשר היה להכיר מ"מעליי דממה" באלבום של אהובה עוזרי ומ"בקרוב" אצל עידן רייכל. צריך הרבה יותר ממזל כדי להיות בשני הקצוות האלה ולצברי יש הכול. קול אדיר שגדל בתוך הסלסולים, אבל מכיר ואוהב גם את מוזיקת המערב. שבזי וסחרוף, רב סעדיה גאון ואסף תלמודי. צברי מתברר כאן כאחד המחברים הגדולים בין העולמות האלה.
השירים מצוינים, ההגשה שלו נהדרת ויש לו את כל הנבחרת איתו: אסף תלמודי – קלידים והפקה מוזיקלית, איתמר ציגלר ("החצר האחורית") – בס וחשמלית, גרשון וייסרפירר – עוּד חשמלי וטרומבון כפתורים, ניר מנצור – תופים אלקטרוניים ופחים ואיל תלמודי – כלי נשיפה. עוּד חשמלי, הבנתם? תופים אלקטרוניים ופחים, יש יותר חיבור מזה?
בעיניי, התופעה שמתרחשת דרך שי צברי היא מהפכה לא פחות משמעותית מזו של השוּבֶּלִים, אי שם אחורה, עוד לפני דקלון ובן מוש.