לפני כשנתיים, הוציאה איה כורם אלבום בכורה מצליח מאוד. כמאמר הקלישאה: קשה להגיע לצמרת – הרבה יותר קשה להישאר שם, האלבום השני, במיוחד אחרי בכורה מוצלחת, הוא תמיד מבחן חשוב. גם כאן.

כורם היא כותבת מאוד מוכשרת. הטקסטים שלה מבריקים ממש. בשונה מהאלבום הראשון, כאן היא כתבה את כל הטקסטים, לבד מ"רוחות המערב" (יונתן גוטפלד) ו"הסוף של הסיפור" (יחד עם אריק ברמן). כמו שהיא מספרת בגלויה שצורפה לאלבום, זהו דיסק של תחנות במסע. אכן כך. היא מתעכבת על ההצלחה שנפלה עליה וההתמודדות עם זה, סיפור על טניה -זמרת קברטים עם ריקוד אחד, פריז, מסע בקאנטרי של ארה"ב, המשפחה שלה ועוד ארחיב בזה, האלה החדשה – הטלוויזיה, גיל 25. מרוב התחנות האלה, עולה הכמיהה של הבחורה לקשר זוגי. זה בלט גם בדיסק הראשון.

כורם מתמחה בשירי פואנטה. היא יודעת לבנות סיפור ולסיים אותו בקריצה שובבה, באיזה שפיץ מרנין. היא כותבת שיר ערש לבת שטרם נולדה לה, שלא קיימת: "…נומי נומי לך קטנטונת בשלווה/ אימא עוד תינוקת בעצמה// חלקה כולה ולבנה ובתוכה ילדה שמחכה בה/ נומי נומי שני מבלי לדאוג לך ומבלי לחשוש/ אימא עוד תבחר לך אבא…", ("נומי").

אחרי שטיפלה בדור הבא, שעוד לא הגיע, מתפנה כורם לשאול – מה יהיה אתי אימא? זה שיר על אימא שלה, שמדברת אליה ומסבירה לה עניינים על החיים: "מה יהיה אתי אימא? אני לא מבינה/ איך גדלה וגדלה דאגה, אני נשארתי קטנה// אמרתי לך פעם שאימא שלך/ היא לא ממש אימא נורמלית// תוכלי לנסות לשקר לעצמך/ אבל מה לעשות, את דומה לי…", ("מה יהיה אתי אימא?").

השיא הטקסטואלי של "שפה זרה" הוא ללא ספק "זהב שחור", שיר-תשובה של כורם, תחזיקו חזק, ל"עטור מצחך זהב שחור" המופתי של אברהם חלפי: "…בין הכתלים רק זיכרונות פרחים ולחישות/ והעצב מתחרז לי בשתיקות החדשות/ רק הנפש בלי הגוף, אמרת שאתה משאיר/ ואני עוד מתהפכת לחבק את האוויר// 'זהב שחור', אתה לוחש לי/ מה שחור ומה זהב…/ מה עוד תגיד על העיניים, מה תלחש עכשיו?", ("זהב שחור"). כורם הזמינה את יוני רכטר להלחין את זה והוא נענה. רכטר מוליך כאן את הקו המלודי של שיר המקור ואפילו משתמש באותם כלים (קונטרבס, טרומבון) בעיבוד. יצא להם נהדר.

בהתחלה, כל זה נשמע כמו הרבה טקסט משובח על מעט מדי מוזיקה. בהמשך, גם הלחנים התחילו להיכנס. כורם הלחינה את רוב שירי הדיסק. מתברר שהיא פוצחת בהתנתקות מחללית-האם (המסיקות) וכובשת לעצמה נישה מצוינת. יש כאן ולס קברטי מהיר ("טניה"), קאנטרי שובב ("אוטוביוגרפיה"), אבל רוב הלחנים פשוטים, אפילו בנאליים לפעמים, מה שמביא למסקנה שהלחנים נמצאים כאן בשירות המילים, שזו ההיררכיה המועדפת גם עליי.

אורי זך וחבורת הנגנים עיבדו את כל השירים ושדרגו את המוזיקה של כורם. היא נשמעת מעניינת, חדשנית, חותכת את האוויר עם פלדת הנירוסטה שיש לה בגרון ועומדת בכבוד במבחן הדיסק השני.