הגרובטרון הם חבורת מוזיקאים, מוכשרים כשדים, שנותנים זריקת מרץ וכף תבלינים לשירים ישראליים, ישנים ברובם, לא בהכרח נשכחים. החברים מעניקים גרוב מיוחד לכל אחד מהשירים, בעיקר פאנק, אבל לא רק. עסקתי פה, בעניינו של ארקדי דוכין ואלבום הקאברים החדש שלו, בשאלה מהי הדרך הנכונה לבצע גרסת כיסוי. הגרובטרון נותנים 14 תשובות נכונות. שום שיר כאן לא יוצא להם מהכלים דומה לאיך שהוא נכנס לשם. זה מעניין, זה מושך – ככה מכסים שיר.

"ספירת מלאי", של יוסי בנאי ונעמי שמר, מקבל ליטוף פאנקי, כמו גם "איפה הן הבחורות ההן", של גמזו. "שיר בבוקר בבוקר" ("פתאום קם אדם…"), של גלבוע וארצי, מקבל פה טוויסט מעניין, אפשר שהוא סאטירי בכלל, כאשר מהשיר המקורי מושמעים רק הפזמונים וביניהם מוקראים קטעים משמעותיים ממגילת העצמאות של מדינת ישראל – "…תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל… תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני… תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך, תרבות…". כן, בטח. יצא להם טוב להכניס את זה בשנת ה-60 להבטחות האלה, במיוחד שוויון זכויות חברתי.

"לו יהי" (נעמי שמר) מתהדר בבית נוסף שמסביר את הזיקה שלו ל"let it be", של הביטלס. "צרות טובות" (שמרית אור/ שלום חנוך) מבוצע כאן כפולק-קאנטרי וכך הלאה. ביצועים נהדרים ל"גבעת חלפון אינה עונה", "כשאת אומרת לא" ו"הבלדה על הסוס עם הכתם על המצח".

שני קטעים הרשימו במיוחד: "שיר העמק" ("באה מנוחה ליגע"), שמקבל בסופו גרוב גיטרות חשמליות א-לה "לד זפלין", סולואים ארוכים ומצוינים. "רגע לפני ההתחלה" הוא קטע אינסטרומנטלי ש-איך הם קוראים לזה?- "מתכתב" עם פינק פלויד, ב-"shine on…". מה מתכתב, מתחבק ממש. זהו קטע מקורי של ההרכב, המעיד גם על יכולת היצירה המשובחת.

בואו, תכירו: דרור אהבה רומם – שירה, איתמר גרוס – קלידים, אייל הלר – גיטרות, גיא תובל – בס, ארז קוסקס – תופים, ארתור קרסנובייב גרשנזון – חצוצרה (שווה כל אות משמו הבלתי אפשרי), עודד מאיר – טרומבון, אורן בן אבי – סקסופון ולא פחות חשוב, ברק יחזקאלי – סאונד.

שמונה נגנים, איש סאונד אחד. יחידה מובחרת של מוזיקה כיפית עם סאונד אדיר ועם צוות כלי נשיפה, שפשוט מקפיץ את השירים אלף מדרגות למעלה. הדיסק נחתם ב"החגיגה נגמרת" (שוב, נעמי שמר), אבל היא מתחילה מיד מחדש, בלופ נוסף.

דיסק יוצא מהכלל טוב.