שם ההרכב – "מצעד הפיל" – הוא ההפך הגמור לפופ הנוצתי העולה מדיסק הבכורה שלהם, "הקלטות מחדר השינה" ("Bedroom Recordings"). לפני שנתיים, נפגשו עדו פלוק ואסטל ברוך בניו יורק והדיסק הזה מגדיר מחדש את המושג "לואו-פיי". ההקלטות אכן נערכו בחדרי שינה בברוקלין, באמצעים ביתיים ואינטימיים, בעזרת תוכנות חובבנים ומיקרופונים מפלסטיק.

ההגשה שקטה, לעתים לחשנית, כולה ריחוף על איזה מצע של צמר גפן, או כל צמר רך אחר. כתוצאה מהתנאים הלא-מקצועיים, ההקלטות "מלוכלכות" ומצומצמות למינימום של גיטרה או פסנתר. באחד השירים, הם מפליגים לגיוון מתפרע שנשמע כמו צ'לו. ואו.

את המזעור הזה סחבו השניים לתוך החומרים פנימה. . השירים קצרים ורובם מסתיימים אחרי שתי דקות. השיר "riding in your car" מכיל בדיוק רק את השורה הזאת. נדמה כי הצמד מבקש למסור פה דוגמאות ליכולת שלו. אחד השירים ממריא לכיוון הדמיוני של ארבע דקות ואתה אומר לעצמך: היי, מישהו שם שכח ללחוץ על הסטופ בטייפ.

על מדף התקליטים שלהם ניתן ודאי למצוא את החומרים המוקדמים של ליאונרד כהן, טים הרדין, ניל יאנג והחבר'ה המשובחים האלה, בהחלט השראה ראויה.

בהיעדר חוברת מילים (מינימלי, אמרנו?), האוזן הישראלית שלי לקחה רק קטעים ומילים, פה ושם ונשארו רק שמות השירים שעל העטיפה.

את "Bedroom Recordings" לא הייתם לוקחים למשמרת לילה, איפה שאתם נדרשים להישאר ערים, אבל כפס קול רקע לשהייה מתחת לפוך, כשהגשם דופק בחלון – זו בהחלט אופציה נחמדה.