מאי, 2013

הנה סיפור:

בשנה האחרונה, הכאבים "הרגילים" במפרק הירך הימני שלי הפכו לבלתי נסבלים. צרכתי כמות כזאת של משככי כאבים חזקים, עד שאנזים אחד בכבד איים במרד אלים. היה ברור שמשהו שם חולה מאוד. צילמתי, סרקתי ואני אומר "בשנה האחרונה" משום שזה הזמן שעובר דרך הפקידים המנומנמים של "הכללית" עד שאתה יושב עם כל התוצאות מול הרופא שמבין בזה ושומע שצריך להחליף את המפרק, כי הוא הרוס. מתי? אתה שואל. לפני חצי שנה, עונה הגאון. זאת מין בדיחה לא-מצחיקה של רופאים כשהם רוצים להצביע על משהו דחוף.
אחרי התלבטות ארוכה (חמש דקות) ומחשבה רצינית (דקה ורבע), נכנסתי לאינטרנט לחפש לי בעל מלאכה טוב שיחליף לי מפרק ירך. מצאתי פרופסור אחד מ"אסותא" ת"א. הזמנתי תור (1200 ש"ח, החזר לא מלא מ"מושלם") ונכנסתי לבדיקה.

הפרופסור הורה לי לשכב על הגב והתחיל להוליך את הרגל החולה לכיוונים לא מקובלים. כפעולת תגמול צרחתי מכאבים. הפרופסור אמר לי לשתוק מיד כי הצעקות שלי מבריחות את כל הקליינטים בחוץ. ככה התבדחנו עוד איזה זמן וקבענו ניתוח לחודש שאחר כך, ב-10.3. בחודש הזה קיבלתי את כל הפרטים על הפרוצדורה, מה צפוי לי, מה אני צריך להכין, זמן משוער להחלמה וגם פגישה עם המרדים.
הגיע התאריך. נכנסתי לניתוח, יצאתי, כאבים מהגיהינום, קצת מורפיום, קצת פטידין והרבה סימפטיה. למחרת נכנס הפרופסור, תלש לי את הנקז ("תפסיק להיות ילד") והורה לאחות להוציא לי את הקטטר (רק מי שעשו לו יודע איזה תענוג זה). הפרופסור פנה אליי ובפנים קודרות הודיע לי שלצערו הניתוח לא הצליח. אמרתי לו שלא ידאג בעניין הניתוח, העיקר שנפגשנו והתוודענו זה לזה. ככה התבדחנו איזה זמן, עד שהוא קרא לפיזיותרפיסטית, כדי שהיא תזרוק אותי מהמיטה ("נחתָּ מספיק") ותלמד אותי ללכת עם הליכון. למדתי.
אחרי יום וחצי עברתי למקל הליכה ואחרי עוד יום שחררו אותי הביתה. לפני השחרור, הגיע שוב הפרופסור ואמר לי שהוא השתיל בתוכי בובה-של-שתל ואם אני אהרוס אותו, הוא יהרוג אותי. אמרתי לו שגם אני אוהב אותו ונפרדתי לשלום ממנו ומהצוות (נהדרים) תוך הבטחה לחזור בחורף הבא עם הברך.
וזהו. זה היה לפני 53 ימים ובשבוע הבא אני חוזר לעבודה. אני הולך חופשי ואין שום בעיה. מדי פעם יש מעט כאבים, אבל איך שהמפרק מתחיל לכאוב לי, אני מיד כואב לו בחזרה.
סיפרתי לכם את זה מכמה סיבות.

א. זה מדהים איך שהטכנולוגיה הרפואית מצליחה תוך זמן קצר יחסית להחזיר לתפקוד מלא מפרק מורכב כמו מפרק ירך.

ב. אם מישהו מכם נמצא בכיוון הזה – דלג על השטויות ("מה, אתה ילד?") וסע ישר לפרופסור ההוא, מומחה אדיר בתחום.

ג. זה מכניס קצת פרופורציה לראש, במיוחד כשאנחנו חושבים שהכול תקין אצלנו ואז קורה משהו ואפשר רק לחלום על גריבת גרב לבד, למשל.

ד. צירפתי פה תצלום רנטגן של השתל, טיטניום מהניילון, כפי שצולם ביציאה מהניתוח, לטובת תהליך העיכול התקין של ארוחת הערב שלכם.