נועה דויטש מתלבטת. הזהות המינית של הבנאדם הולכת מאוד חזק עכשיו ובדיוק מטרידה גם את דויטש, כמאמר המשוררת: "אני לא גבר/ אבל גם לא אישה/ לא שייכת/ לא שונה/ מפחדת מההרגשה/ שלא להיות גבר/ אבל גם לא אישה…", ("לא גבר לא אישה"). 14 שירים יש בדיסק הבכורה של נועה דויטש ולא מעט מהם חוקרים את הזהות המינית שלה ושל סביבתה, החל בילדותה, עבור בכל קורותיה עד כה ושאיפותיה לעתיד (אושר, אלא מה).

לדויטש יש קול עבה וחזק והיא שרה בו רוק-בלוז סוער, חצוף, מתריס ולא סופר אף אחד. "אהבה חופשית, סמים ורוקנרול" בהחלט יכול לשמש כותרת-על למה שהיא כותבת. מצד שני, לא טוב לה במקום שלה. בלשונה: "צי האוניות שלי לא יכול להתאפק…", ("כבוד השופטת"). היא רוצה למות, רוצה לברוח, רוצה את האושר ההוא באופק. דויטש היא עוף מוזר ועופות מוזרים, איך לומר, הם… מוזרים. במקרה כזה, לברוח כדי לתפוס חתיכת אושר (לפחות בארבעה שירים) זו בהחלט אופציה.

היא כמובן סוגרת חשבון עם ריאליטי-השירים בו השתתפה ("כוכב נולד"? מי זוכר) ומספרת על השקרים שמאחורי המסכות והחיוכים.

אני אוהב את הכתיבה של דויטש עם משפטים כמו "הנשיקות שלך קופאות לי על הלחי…" ושיר שלם נהדר ("הרגשות") על המלחמה בין הלב, המוח והנשמה. גם המוזיקה לא רעה בכלל והביצוע המתיז שלה כולל מין קישוטים קוליים כאלה, בהם היא מושכת סופים של מילים.

והיי, היא הקליטה את כל זה כאן, באולפני "פאוזה", כפר חרוב.