אחרי 10 שנים במשפחת "ת.א.ק.ט" ואחרי שתרמה את קולה לדיסקים של רוב בני המשפחה, מקבלת סיון את ההזדמנות שלה בדיסק הבכורה – "דף חדש". כמה מצער לומר, שזו הזדמנות שהוחמצה.

ההחמצה עולה מדלות החומר. הרי אפילו האגו האין-סופי של סאבלימינל עשוי להבחין, ביום בהיר במיוחד, שעם קול כמו שיש לסיון בגרון, אפשר לעשות הרבה יותר מזה. לסיון יש קול חזק מאוד, בעל נפח ונוכחות והיא יכולה לדרוס אתו כל טקסט. אומנם לא הדי-9 של מאיה בוסקילה, אבל טרקטור בפני עצמו. כשהיא עולה לגבוהים שלה, זה פתאום מתרכך למשהו שמימי, אחד היפים שנשמעו פה. סאבלימינל – ראש משפחה, אדריכל היפ-הופ, מפיק ראשי ומנהל – מבזבז את זה על סול נחות מעורבב בהיפ-הופ טחון. למה? ככה.

כמה מרתק היה לשמוע את סיון עם חומרים מוזיקליים אחרים, במקום לכלוא את הקול המתפרץ שלה בשבלונת סול הזאת. שלא לדבר על הטקסטים. כאן, גם לסיון יש אחריות ישירה, בהיותה שותפה לכתיבת רוב השירים.

הקאבר ל"הלוואי" (בעז שרעבי) חורג מהתבנית הזאת וגם "אין גבולות" ("באתי לכאן כדי לנצח"), המנון ענק, שמסיים את הדיסק ומשום מה לא טרחו לרשום את מילותיו בחוברת המצורפת. שאר 15 השירים נשמעים אותו דבר, עוסקים באותם נושאים (עוזבת אותו, עוזב אותה, שברו זה לזה את הלב) ולמעשה, החל מהשיר הראשון, זהו לגמרי דף ישן.