עובדיה חממה, האיש שהרטיט לבבות עם "אנא בכוח" המופתי, יוצא עכשיו עם "כשהנשמה מאירה", הדיסק השביעי שלו. כאן מארח חממה זמרים משובחים ומתבסס סופית כאדם ויוצר בעל לב ללא גבולות. בהקדמה לחוברת המילים, בעצם ספר לכל דבר, הוא כותב על ההצלחה של "אנא בכוח": "…עודני שואל את עצמי, איזו זכות הייתה לי להיות חלק מתוך זה? למה דווקא אני נבחרתי לשליחות הנעלה… אסופת השירים שבחרו בי, במסעי האחרון מאז, מונחת לפניכם…". לא חשבתם שאדם אחר ייבחר להלחין כך את "אנא בכוח". נשמה יתרה, האיש הזה. השירים בחרו בו.
17 קטעים יש בדיסק החדש ומאחורי כל שיר יש סיפור. תקצר היריעה ואציין רק מעט. את "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שפותח ומסיים את הדיסק, הלחין חממה בעקבות בקשה של הרב מישאל כהן. הרב כהן, שהחמיא לחממה על הלחן הספוג ברוח קדושה של "אנא בכוח", ציין בפניו כי התפילה הזאת מסתיימת ב"ברוך שם כבוד…" וגו' ועליו להלחין גם פסוק זה. חממה הלחין זאת כהמשך טבעי ל"אנא בכוח" ובהופעות זה מבוצע כמקשה אחת.
"אל נא רפא נא לה" הולחן בעקבות פציעתה והחלמתה הנסית של הילדה שושנה בצרי, נכדתו של המקובל הצדיק, הרב דוד בצרי. את "צור ישראל" שר הילד צור קוזיק, שנפצע קשה מפיגוע טרור ומנגנון הדיבור שלו נפגע. מנגנון השירה, שנפגע פחות, מהווה חלק מתהליך הריפוי והשיקום שלו.
"הבט משמים וראה" הוא טקסט מצמרר שאין ידוע מי הלחין אותו. יום אחד קיבל חממה טלפון מאחד, דוד פרידמן. פרידמן, ניצול שואה, סיפר לו על השיר הזה, שמלווה אותו מהימים השחורים ההם וביקש ממנו לעבד אותו ולפרסם, כדי שיגיע ללבבות האנשים. זהו השיר השביעי באלבום, ואם עד אליו הצליחו העיניים איכשהו להישאר יבשות, כאן זה נגמר. מדובר במגה-התרגשות, צמרמורות ובואו נודה, פשוט בכי מזכך.
ב"כשהנשמה מאירה" לא הלחין חממה תפילות, אבל הוא מתפזר כאן על פני כל ארון הספרים היהודי. רבי סעדיה גאון, תהילים, הרב קוק, ברל כצנלסון, נתן אלתרמן, ברכת המפיל שינה על עיניי וטקסטים שלו בעלי תוכן רוחני.
הכול פה מולחן ברכות. חממה מחזר אחרי הנשמה שלנו. הוא מרחף סביבה עם הצלילים השמימיים שלו, צובט עם הכינור, מלטף עם החליל, עוטף אותה עם הפסנתר ומסעיר אותה בהרמוניות קוליות, שגם קרוסבי-סטילס-נאש-ויאנג לא היו מגיעים אליהן, אפילו ביום טוב במיוחד.
חממה מארח כאן את ברי סחרוף, שלמה בר, אהוד בנאי, גד אלבז, שלומי שבן, אילן דמרי, יוסי פרץ ורבים אחרים. מ"אנא בכוח" הוא לקח את שירת המניין והשילוב בין כינור לפסנתר, אלמנטים שחוזרים כאן בהרבה מהשירים.
התרגשתי ואהבתי מאוד.