כבר כשנולדה אי שם בשנות החמישים
היא פיתחה מוזרויות, שאנשים מתלחשים
וכך עם החיתול ועם דמעות על הלחי
התחילה העוינות שלה כלפי בית השחי
הייתה הילדה הכי יפה בגן
היה לה את זה אז – רואים את זה עד כאן
רק שהיו לה לפעמים התקפים של בכי
בגלל העניין הזה עם בית השחי
ביסודי וגם בכיתות של התיכון
נראתה כמו כולם, עשתה רק מה שנכון
אבל בעצם היא נסוגה מדחי אל דחי
עם הסיפור המוזר הזה של בית השחי
וכשאתה מסתכל על זה בעין שקולה
היא בעצם לא כל כך שונה מכולם
אז אצלה, איך נאמר, זה בבית השחי
ולך תבין על מה היא בכלל מתרגזת
סתם מקום נחמד של דאודורנט ורֵייזר
אבל אין מה להבין בַּבחורה כשהיא בקטע
אתה אומר לה "בית שחי" והיא כמעט מתה
כך שבצבא היה ברור מאוד מדוע
כל כך קשה היה לה עם העניין של להצדיע
היא טורטרה שם ארוכות מן הפח אל הפֶּחי
הכול בגלל הקטע ההזוי של בית השחי
ועד היום הגבעות האלה שהכתפיים גג להן
עושות לה את המוות כשהיא חושבת עליהן.
ולא מובן: מכל הגבעות המפוארות שלה, איך היא
לוקחת את הסטייה שלה דווקא לבית השחי