אמרה לי ורדינה:
תכתוב משהו לדינה
אבל תהיה עדין, אה?
ללא התפלספויות
ובלי גסויות.
אמרתי לה: את על כדורי הזיות?
דינה בלי גסויות?
אין חיה כזאת
מכירים את התימני שהרופא אמר לו?
לא.
אמרה לי ורדינה:
תכתוב משהו לדינה
ושיהיה נחמד וחביבי
לא אביבי ולא סתווי
לא המוני, לא בינוני
(מכירים או לא, את התימני?)
בלי התחכמויות ובלי להיות ציני
ובעיקר בלי שטויות מהתחום המדיציני
אז ככה: זונה אחת באה לרופא…
לא יפה.
זאתי, ורדינה, יש לה בקשות
קשות
אח, דינה, דינה
ככל שנדרים או נצפינה
לא נמצא עוד כמוך וכמו חיוכך
חיוך שבעצם מתחיל מהחך
זה שתמיד בשפתון ממוסגר
זה שנדמה כי אף פעם לא נסגר
גם כשקשה לך, ולמי לא קשה
מה שמזכיר לי, ולמי לא מזקיר:
מכירים ת'בדיחה על הדודה והקוזינים?
ואת זאת על זהבה ושלושת הגרוזינים?
אח, דינה, דינה
לא תמיד סוכרייה, לא תמיד פלסטלינה
לפעמים היא לוקחת לה טון של קיבוצניק
ושולחת חצים בשפה של שיפוצניק
אך גם אם אל בין ציפורניה תיקלע
תמיד תוכל להתלהב מהלק
אח, דינה, דינה
מה נתלונן ומה נלינה?
אל מול החלום הרטוב
על המראה האהוב
של מצוקי כפר חרוב
מכירים את הסיפור על ההיא עם האלה
שהיו לה בגודל של שני סירי פלא?
מכירים-מכירים, אבל בכל זאת ספרי
כי להקשיב לך זה כמו לאכול את הפרי
אנחנו הרי מכירים את הטעם
ובכל זאת נהנים מחדש בכל פעם
אז דינה שלנו כבר בת ארבעים
וכך יסופר בדורות הבאים
על אחת עם חושחש יוצא מהכלל
לזהות מצבים עם פוטנציאל
בהם בפחות משבריר של דקה
היא תשלוף לעולם עוד הברקה
ותקפיץ את הקטע לגובה של צחוק
שיש האומרים – הוא מעבר לחוק
אמרה לי ורדינה:
תכתוב משהו לדינה.
עוד בטרם בכלל הספיקותי לזוזה
לצוד אל העט פירורים של המוזה
וכבר זה הדף במילים מתמלא
משפטים ובתים, ואני לא מתפלא:
כשמדובר באישה עם כאלה עוצמות
השיר, בלעדיי, כבר כותב את עצמו.