גיא לוי, קונטרבסיסט ומלחין, הוציא מוזיקה חדשה לשירים מאת המשורר אלכסנדר פן. "לא אני הוא האיש", "על גבעות שייח' אבריק", "סורו מני" – אלכסנדר פן. פן היה בן דורם של שלונסקי ואלתרמן ופרוע מהם בהרבה. הוא היה יפה תואר ורב קסם, בוהמיין, אוהב נשים ויין, הרבה יין ובזה סיכמנו בעברית את האנדרסטייטמנט של התקופה ההיא.

שיריו של פן הם ברובם אפלים, מרים וקשים. הוא היה נֶגֶד ולא קל להיות כל כך נגד. הוא נמשך לארץ ישראל ("כנרת כנרת אלייך נמשכת כל נפש מאז…", לחן: זעירא), אבל לא היסס להתיז ביקורת ("ופעם-בפעם תפוחה כאשכול/ תפלי על אובניים פלאייך ללדת/ ואז בבלי דעת רועם בי הקול/ בלה ומופקרת ובכל זאת – מולדת…"). גם שיריו המוקדשים לנשים מלאים באלימות חסרת רסן. הוא גם חיבר פואמות פוליטיות והיה קומוניסט בדעותיו. היה איש קשה, אלכסנדר פן, והוא כתב את זה הכי טוב שאפשר.

גיא לוי מתמודד עם טקסטים של פן שלא הולחנו בעבר. נבחרה פה דרך מעניינת שמנסה, ומצליחה, לשחזר את הצליל הישן מהתקופה ההיא, סאונד שכמעט ממחיז את הטקסטים. לוי השיג את זה עם הפסנתר של טליה אליאב, זמרת-יוצרת בזכות עצמה וסולנית ברוב השירים כאן, התופים של יונתן רוזן והקונטרבס שלו. מדי פעם נוספו חליליות. העיבודים, לעומת זאת, שייכים לעכשיו והמפגש הבין-זמני הזה מרתק.

אהבתי מאוד.