דיסק הבכורה (בעברית) של קרולינה (קרן אברץ) – "מה אעשה עכשיו?" מסגיר מי עמד בזמנו מאחורי הצליל המאופיין כל כך של "הבנות נחמה". כזכור, "הבנות נחמה" (יעל דקלבאום, דנה עדיני ואברץ) הדהימו לפני שלוש שנים עם אלבום הבכורה שלהן בצליל גרובי, מרענן, מיוחד ובעיקר – חדש. מי לא שר אז עם הרדיו את "להיות (So Far)", שכתבה קרולינה? עכשיו ברור שקרולינה השפיעה חזק מאוד ביצירה ובסאונד של הדיסק המוצלח ההוא.

גם ב"מה אעשה עכשיו?" בולט הסאונד הזה, אם כי מאופק הרבה יותר ומושפע, כפי שנכון שיהיה, מאופי הטקסטים. לאלבום הזה כתבה קרולינה טקסטים אישיים מאוד, עגומים, עצובים וכואבים. הרגאיי נשאר, אבל התרכך. רק משמות השירים, אפשר להבין שהרהיטים אצל קרולינה לא מסודרים כפי שהייתה מעדיפה: "אל תלך רחוק כל כך", "אף אחד לא בא לי", "אוף איתך", "שוב עם עצמי", "מה אעשה עכשיו?". את כל זה שרה קרולינה בקול הפעמונים שלה והאמת היא, שגם כשזה נוגה, בכל זאת מציץ שם השד הקרוליני ההוא, שמקפיץ את השיר והלב.

מכל זה עולה בדידות גדולה, שהיא אולי טריגר יצירה מצוין, אבל מי ששומע את קרולינה, נשבה מיד, מזדהה ורוצה שיהיה לה טוב. הרגאיי מוכרח לשמוח אצלה שוב. כמו לדוגמה, ב"צר לי צ'רלי", שיר על הרווקות העגומה והפנטזיה על חתונה, קרולינה מצליחה להעביר נושא בעייתי דרך לחן מקפיץ, עם כלי נשיפה ובלגן חינני. גם "Happiness", הרגוע יותר ומספר על אביה שאיננו, הוא שיר פנטסטי.

חוץ מרגאיי, ששלט גם אצל "הבנות נחמה", קרולינה מציעה פה ג'אז בלוז, fאנק וגם משהו יווני. העיבודים מצוינים ואחראים עליהם סאבו וקותי. הסאונד שנוצר מזכיר מוזיקת נשמה שחורה ומחזיר לפעמים את האוזן לשנות ה-70'.

מקבץ השירים הזה של קרולינה פותח דלת למסע קסום במקומות הכמוסים של נפשה. היא יוצרת נהדרת וממש לא ברור איך אף אחד עדיין לא בא לה.