ארכיון שנתי: 2018

עלמה זהר התחברה לצמד המפיקים המוזיקליים דודו טסה וניר מימון והצליל שלה השתנה. פחות קליט, יותר פזילה לסולמות הערביים האהובים

בדף המצורף מהיח"צנית כתוב כך: "הרכב אשר סגנונו המוזיקלי נע על הקשת שבין הערפל הלונדוני  לשדות הזהב של עמק חפר".

אלבומה השני של אחת מהיוצרות המופלאות שיש כאן ושקוראים ליצירתה "אינדי", היינו עצמאית, לא חתומה בחברה, שוליים כזה. ג'קסון כהן

הצמד הבלתי אפשרי (צ'לו ותופים) והנהדר הזה יוצא עם אלבום חדש. שמונה שירים מפתיעים, שמסתפקים הצ'לו ותופים בלבד, עם התערבויות

יובל בן דרור כותב מגיל צעיר מאוד והיום, בן 23, הם התבגרו. זהו אלבום אי-פי קמצני, (רק 6 שירים) וחבל

בן עיון הוא זמר-יוצר בן 27, במקור מעין תמר, בערבה. מגיל 10, מחובר לגיטרה. זהו אלבומו הראשון והוא כתב והלחין

זהו אלבומם השלישי (בעברית) של צמד המוזיקאים וייאמר מיד: החלש שבהם. מהדיסק הזה עולות שלוש בעיות מרכזיות ביצירה של השניים:

המאסטר אוף אול מאסטרז מוציא אלבום סולו מספר 20 ורף הציפיות בודק איך זה שם למעלה באטמוספירה. 10 שירים, כל

ברצועה ה-11, "אם הייתי", יש שורה כזאת: "אם הייתי אומר שאלפים ידעו את המילים שלי…", ברצף של אם-הייתי-אומר כאלה, שמתכוונים

  דרור לביא, מוזיקאי בחסד, אלמוני לגמרי, עשה דיסק ושלח לי אותו בעצמו, תוך שהוא מדלג, במחיר בול ומעטפה, על

אביאור מלסה עלה מאתיופיה עם משפחתו. הוא היה בן שמונה. היום הוא חייל. קו הזמן שבין שתי הנקודות האלה רחוק

זמרת-יוצרת חדשה, נרקיס. (רק על פי העטיפה, היא נראית) דתייה, שכותבת ושרה את מחשבותיה, נוגעת-לא-נוגעת-כן-נוגעת במקורות. בהחלט מייצגת העצמתה של