שלום חנוך, לא באמת צריך לספר לכם, הוא ממייסדי, ממניחי, ממקימי ומבכירי, אם לא הבכיר ממש. מה שהוא שכח במוזיקה, צעירי היום כבר לא יוכלו ללמוד, שכן הזמנים משתנים, כוכבים נולדים ואין זמן. ככה, בשקט האופייני לו, מוציא חנוך עוד דיסק מצוין, עתיר איכויות, עם פרומו-סינגל אחד – "פתוחים לאהבה", בלי תרועות מיותרות ורעשים של צעירים. הוא הרי כבר נסע בכל הרכבות האלה. מה אני אומר רכבות, הוא הקטר. אז עכשיו הוא עושה מוזיקה, נהדרת אם תהיתם, ואם אפשר לא להפריע בין שתיים לארבע, תודה.
הדיסק החדש נקרא פשוט "שלום חנוך" ואם תעיינו בתמונה, תראו שאפילו זה לא כתוב עליו. יש לזה סיבה, הרי לא וירטואוז-מילים כחנוך יוותר על שם הולם. נדמה לי, שזה מסמל את חזרתו של חנוך לאג'נדה המסורתית שלו, אחרי שהשתעשע מעט במחוזות אחרים. טוב, לא לגמרי אחרים. בסדר, אז לא חזרתו, אולי יותר דבקותו הנצמדת.
עולמו של חנוך מונע מאהבה. "אני מכור לאהבה – היא הכוח, המנוע שלי…", ("בוכה רק לי"). יש לו זוגיות יציבה כבר מספיק זמן כדי שיצאו מזה שירי אהבה יפים, חכמים, מדברים מפיך. כשהוא רגוע בעניין הזה והמנוע פועל, חנוך מתפנה להתעצבן, כרגיל, מהעם שלו. בעיקר, מהמגזר המובחר, אלה שיודעים להגיד למה בדיוק התכוון אלוהים בעניינינו. "אם היה אלוהים בא ורואה אתכם/ היה מתרחק מכם היה מתייאש מזמן/ מעומק לבו היה מתבייש בכם/ היה מתגרש מכם היה מסתלק מכאן…", ("אלוהים"). אין כאן עוד יוצר כחנוך, שיודע לדייק את הציניות שלו על הקשקש של המילה.
גם עם אלף פרוז'קטורים, לא תמצאו אצלו משהו מזויף, או מאולץ. הכול ממין העניין, רהוט, מרתק, מחורז לעילא ומותיר תחושה כי נשלף מהמותן: "…בואי לא נשב ימים ונחשב למי יותר כואב ומי אשם במה/ בואי ונצא עד אל הקצה עד שנימצא בואי נישאר פתוחים לאהבה// בואי נגלה סהר מתמלא שחר שעולה לא צריך סיבה…", ("פתוחים לאהבה").
חנוך עושה את הרוקנרול שלו מאוד קרוב למקצב הבסיסי ונהנה מאוד להושיב את זה על מבנים של שש שורות. ההלחנות שלו מצטיינות בקשר המוחלט שהן מקיימות עם המילים. אם צריך להדגיש איזו מילה, ההלחנה תטפל בזה. אם יש משפט ציני במיוחד, חנוך ישאיר את העיבוד לעבוד וידבר את זה בטונציה המיוחדת שלו, עם הניואנסים, כל מה שעושה אותו למה שהוא.
חנוך הוא מהבולטים ביוצרים שמתעקשים כי מאזיניהם יבינו את כוונתם. בזה הוא עובד.
מופלא.