תשס"ח הייתה שנה טובה לזמר העברי. צעירים כישרוניים פרצו לתודעה (קובי אפללו, עלמה זהר) ואמנים רבים מצאו שורשים במקורות היהדות (שולי רנד, מאיר בנאי). סיכומון
שנת הזמר הישראלי תשס"ח הייתה שנה טובה ומשמעותית. לא עוד שנת-צינור, שמעבירה את הזמן, אלא שנה עם מגמות ברורות ותהליכים שהתחילו, התבססו ועוד ימשיכו בשנים הבאות.
המגמה הבולטת הראשונה, שאולי לא התחילה בתשס"ח אבל התפרצה בה לפריחה של ממש, היא האלבומים ה"רוחניים", סליחה מראש על ההגדרה הזאת. אמנים רבים וחשובים שלבו פיוטים, מזמורים, קטעים מהתפילה, מהמקרא, מהמשנה והתלמוד ביצירה שלהם. לא מה שהכרנו עד אז כ"מוזיקה חסידית", שהלחינה פסוקים כפי שהם, אלא שילוב של דברים ורעיונות מהמקורות בתוך השפה החופשית ובהלחנה "רגילה", שאינה פוזלת למגזר-של-חז"ל.
יונתן רזאל, ארז לב-ארי, "המדרגות" ולאה שבת בלטו בתחום הזה. שולי רנד העיף את זה לדרגה גבוהה מאוד. זה ימשיך עם דוד ד'אור וחברים, עובדיה חממה וחברים, אהוד בנאי באלבום פיוטים, חנן יובל בדיסק שכולו לקוח מסידור התפילה ועוד.
שייך לכאן גם מאיר בנאי, עם "שמע קולי", ששמר על הנוסחים המקוריים, גם אבישי כהן ששר פיוטי ליל שבת ועלמה זהר, עוד אחת שהצטיינה בערבוב לשון הקודש בחול, לקחה את זה גם היא לרמות גבוהות מאוד ואיכותיות ולוקחת גם אותי למגמה השנייה של תשס"ח.
השנה המסתיימת עשתה טוב לאמנים צעירים בתחילת דרכם, דווקא לא לשלישיית הגמר של "כוכב נולד" הקודם. כישרונות מדהימים, צעירים, טריים, עם אמירה רעננה, כאלה שכובשים לעצמם נישה משל עצמם וקורים אותה על שמם. עלמה זהר היא תופעה פנומנלית בתחום הזה. מאלמוניות גמורה, עם שני סינגלים ("כשאתה עם הגב" ו"אגו טריפ") היא הפכה את הרדיו על ראשו ויצרה סגנון: דיבור-שירה, שמספרים איזה סיפור ומחביאים מתחת גם איזו תובנה.
דנקר ובוטנר פתחו את שנת הצעירים הזאת. עידן יניב, "הגרובטרון", קובי אפללו, יעל נחשון, בעז בנאי, אביגיל רוז, אביטל רז ויונתן רוזן בלטו. זה ימשיך עם אמילי קרפל, דנה לפידות, "התבלינים", "המרפסות" ועוד ועוד. כל הצלחה של צעיר מעודדת עוד עשרה לנסות.