אי אפשר לכתוב על "הדמעות" בלי להזכיר את הסבתא שלהם – "השמחות", עם ישראל ברייט, ויטלי פודולסקי ו"יודה יודה, תן לו במה-נשמע". יש בחומרים של "הדמעות" המון המשך למה שעשו בזמנו "השמחות". גם אפיק פלג (שירה, כתיבה והלחנה) מגיש את השירים מאוד קרוב לברייט ובעיקר – ויטלי פודולסקי, יוצא "השמחות", שובב-האקורדיון שהיה חבר בהרכב הראשון של "הדמעות" והשאיר מורשת בל תימחה בקו המוזיקלי של הלהקה.
גם כותרת המשנה של ה"דמעות" – "שאנסון ישראלי אורגינל" – שואבת מהשאנסון המקורי באמת, אבל לא אתן לזה לקלקל את החגיגה הדומעת.
"הדמעות" שרים על פעם, על תשוקה וגעגוע, פרידות צובטות וערבובי שמחה ועצב, יותר עצב. כל החברים הם יוצאי הרכבים ותיקים כמו "ז'אן ז'אק", "אטרף", "התפוחים", "טררם" וכך הלאה. אבי ליבוביץ' מ"האורכסטרה", מתארח פה עם הטרומבון שלו ועל כל העסק מנצח בהפקה מוזיקלית אבי בללי מ"נקמת הטרקטור". כל השמות האלה אמורים לעורר אצלכם באוזן צליל מאוד מסוים מסוף האייטיז עליהם השלום.
זהו אלבום הלואו-טק הטוב ביותר ששמעתי בשנה שרק הסתיימה לפני שבוע.