פשוטי הרחוב זו להקה חדשה, אבל לא של חבר'ה צעירים. הם שישה אנשים מבוגרים יותר, אם הייתי צריך לנחש – משהו בסביבות 40+, אבל מי יכריח אותי. הם גדלו בצפון, שזה המון שטח בשביל לגדול, אבל לא ביחד. איכשהו המוזיקה הביאה אותם לאותו חדר חזרות, היה חיבור טוב שהביא להופעות ועכשיו – "תבוא פשוט", אלבום הבכורה.

המוזיקה של פשוטי הרחוב היא ערבוב של יסודות מרוקאיים, רוק מחאה, כינור מזרח אירופי והמון עוצמה בהגשה של איציק אלול, הסולן ויוצר השירים. גם מוטיב האמונה בה' חוזר בשירים, אבל לא מוגזם. גם הסלסולים לא מוגזמים. בכלל, פשוטי הרחוב לא באו להגזים. הם נותנים את הדבר שלהם והבשורה היא: הסבנטיז חזרו. אני מאוד בעד, כי בשנות ה-70' היו פה שירים ונעים לשמוע את שירי "תבוא פשוט" בין כל חירטוטי ההווה.

מילות השירים לא מתחכמות ולא מאתגרות את המאזין להבין למה התכוון המשורר. אלול שם את המילים שלו על השולחן, הן ברורות, צלולות וכל אחד יכול לקחת לצלחת שלו. אני לקחתי, חוץ מאת המשפט "כל הלילה תצא מגרוני קול שמחה…", שזה מאוד משמח, אבל לא בעברית.

חוץ מלשיר ולכתוב, איציק אלול צובט גם גיטרה אקוסטית, כפיר אוחיון לוחץ קטעי סולו בגיטרה החשמלית כאילו הסבנטיז באמת לא הלכו אף פעם לשום מקום, שמעון אלול – גיטרה קלאסית, אבירן בן גיגי – בס, דקל סולימני – תופים והכינור של אלכס מולדובסקי יעשה לכם נעים בגב.

הם מארחים את שרון עזריה ב"צבעים" ואת נורמן עיסא בשיר הנושא המצוין. איזה כיף היה לראות ברשימת הקרדיטים את אלברט עמר ("שקוף") שעשה כאן קולות ואת אסי גבעתי ("שוטי הנבואה") שעיבד והפיק מוזיקלית יחד עם הלהקה.

"תבוא פשוט" הוא אלבום מעורר תקווה. אהבתי אותו.