לפני 19 שנים, הרטיטה מיטל טרבלסי את הלב, כששרה את "הו, רב חובל", ביום השנה הראשון להירצחו של יצחק רבין. נעמי שמר תרגמה אז את השיר שכתב המשורר האמריקני וולט ויטמן, שבעצמו מקונן בו על אברהם לינקולן, אחרי הירצחו. טרבלסי עשתה דברים גם קודם, אבל בזה היא התקבעה בתודעת הציבור. קשה מאוד לצאת מכבלים כאלה.

מאז, בזמן שנמנמתם, הקליטה טרבלסי שלושה אלבומים, שיחקה בתיאטרון, כתבה ספר ילדים והופיעה. "כמו עוף החול", כשמו כן הוא: חייה של טרבלסי אספו קשיים ומכשלות ומתוכם היא התרוממה, עם הרבה אופטימיות, ישר אל תוך הדיסק הזה. זה אולי קיטשי, אבל אם תבדקו, יתברר לכם שהחיים של כולנו עשויים גם מקיטש.

טרבלסי כתבה והלחינה את רוב שירי "כמו עוף החול", יש כאן עשרה והיא מתגלה ככישרון איכותי. שוב נידָרש לסוגיית האהבה הנכזבת/מקולקלת – הנושא החביב על המועקה. טרבלסי מקדישה לזה מספר שירים בשפה מפתיעה ובעושר מלודי.

אבל הנכס העיקרי שלה הוא הקול. קול הדבש העבה והעשיר של טרבלסי מהלך קסם בין השורות ומגיע יפה אל האוזן. היא אלט ויש לה צלילים נמוכים נקיים ויפים. גם הגבוהים שלה בסדר גמור. הדרמה מ"הו, רב חובל" פינתה את מקומה להגשה שקטה יותר, בוגרת, לוקחת בחשבון את כל מה שעבר עליה מאז.

בסך הכול יש כאן יוצרת-מבצעת איכותית, שלא תשמעו יותר מדי פעמים ברדיו. זה בגלל שהעורכים המוזיקליים נעוצים אובססיבית במוזיקת-היום הלא-מרשימה וטרבלסי עושה דברים עם ניחוח נעים של פעם. שי וצר, המפיק המוזיקלי, עטף את השירים של טרבלסי בעיבודים מגוונים, עם הרבה כלי נשיפה וגיטרות.

אני אהבתי.