שמרית גריילסאמר מביאה שירים מהבית שלה, שם היא גרה עם עילוי הכינור, מיכאל. מיכאל מעניק לה השראה, אהבה, שגרה טובה, שגרה רעה ושם משפחה בלתי אפשרי. שמרית כתבה הלחינה את כל הדיסק, עשרה שירים והכול בו נכון. כמעט.

הטקסטים שלה נחמדים, מספרים סיפור של זוגיות ומשפחה, ברזולוציה חודרנית, על רגעי הזהב והבאסה שיש בעניין זה. יש לה קול טוב ודניאל סלומון עיבד תזמורים יפים, שגם מחמיאים לה וגם נותנים מקום לכינור של בן זוגה. הכול במקום.

חוץ מהלחנים. קשה לציין פה לחן אחד שנשאר בראש שנייה אחרי תום השיר. יש פה קאנטרי, בוסה נובה, בלדות פופ, באמת מגוון, אבל הכול שטוח מדי.

נתקפתי געגוע עז למלודיה.