"כבר עברו 20 דקות/ אני לא  אוהב 'חכות/ ייבשת אותי בחוץ כמו איזה כלב/ שונא ת'עיכובים/ אבל כשתצאי על עקבים/ אשכח הכול כשתיכנסי לרכב…", ("איזה לילה הולך להיות").

האולטראס, הרכב ראפ עברי, הם אלי פרץ ודן ברטוב. שני צעירים עם נשימה ארוכה, כי השורות בראפ ארוכות והמקצב בורח. לא צריך להתעמק בחוברת המצורפת כדי לשמוע בהפקה את טביעות האצבע הכבדות של קובי "סאבלימינל" שמעוני, אדריכל הראפ הישראלי וההיפ-הופ הציוני, עם משפחת "תאקט", החברה שבבעלותו. שמעוני זרח (עם "הצל") בתחילת שנות ה-2000, עם להיטי היפ-הופ, צבועים בצבעים חזקים של לאומיות ופטריוטיזם. זה כל כך כבש, עד שאפילו "הדג נחש" עשו את "היפ-הופ ציוני" ונדמה היה שאם אתה לא מדבר כמו מכונת ירייה, אתה לא קיים. השירים של אמני "תאקט" נוצרו  בתבנית קבועה: בית/בתים בראפ זריז, מלווה סימפולים סטייל-חו"ל ופזמון מושר במנגינה קליטה ככל האפשר. זה תפס חזק.

אבל, כמו שאמרו חז"ל, הזמן אזל והסצנה הבועטת התפוגגה עד שנעלמה לחלוטין. עכשיו חוזר שמעוני עם נוסחה משוכללת וטוויסט ים-תיכוני. הנוסחה כעת יושבת על בתי ראפ מסומפלים + קטע ביניים ראפ + פזמון קליט ים-תיכוני. אמני הראפ אוהבים לארח בשיריהם ואצל האולטראס זה קורה בכל שיר. רוב גדול של המתארחים הם אמנים ים-תיכוניים, ששרים קטעים מולחני ים-תיכון ולא פעם יוצא לי לחשוב כמה מסכן הים התיכון הזה, שהלבישו עליו את כל האחריות הזאת.

זהו אלבומם השני של האולטראס, אחרי "הכול טוב" מ-2013. הם כותבים את המילים, נעזרים בלחנים ומתיישרים לפי מה שמוציאות להם המכונות של סאבלימינל. הציטוט שלמעלה מאפיין חלק מהטקסטים שלהם – לא משנה מאיפה אני בא, או מה מצב הרוח שלי, או אפילו מה אני חושב על זה שקבענו בשמונה ואת מאחרת לי כבר 20 דקות. כל זה נמס, בדרך כלל יחד עם הלב שלי, כשאת מופיעה מולי במלוא יופייך ועל עקבים. עמוק, אמנותי ומשמעותי לחיים.

החלק השני של שירי אולטראס עוסק כמובן, כמו כל שירי הים-תיכון, בטרוניה וקובלנה כלפי הגברת העוזבת: למה עזבת אותי? היה לנו כל כך טוב יחד, תחזרי, בלעדייך אני כל כך מסכן עד שאני ממש חייב לעשות מזה ראפ ולדקלם את זה במהירות של עשר מילים לשנייה. תראי, אפילו ארגנתי את זה בחרוזים

לכבודך, מתי תחזרי?

פתטי.